מה נוכל ללמוד מהבננות על הבשלת תהליכי חשיבה ולמידה?
לפני כמה שנים קראתי את הספר "להגשים" של ערן שטרן, אחד משלושת הספרים שלנצח אוקיר להם תודה, כי הם דחפו אותי להתגבר על הפחד ולצאת לדרך חדשה. (כתבתי על זה עוד קצת כאן).
הספר הציג חוקי טבע שונים, ואיך הם קשורים לחיים, ליזמות ולעסקים - אחד מהם, שדיבר אלי במיוחד היה "חוק ההבשלה", שאומר שלכל מין או זן בטבע יש את זמן הצמיחה, ההבשלה והמימוש שלו, תהליכים שאי אפשר לקצר בכוח או בלחץ.
זה נכון שיש "תנאי חממה", אבל הם לא מכווצים את משך התהליכים הטבעיים, אלא רק מספקים לזן מסויים את הסביבה האופטימלית לממש את עצמו בלי הפרעה או קושי.
בשבועיים האחרונים יצא לי להרהר לא מעט בבננות. למה דוקא בננות?:)
במסגרת הכנות לסדנאות היערכות לתוכניות עבודה בארגון מסויים, נזכרתי במשפט מסויים וחזק שנאמר בהקשר לחוק ההבשלה, -"אי אפשר לזרז צ'יפס" -
מוזר. אני משום מה זכרתי אותו כל השנים כאילו המשפט הוא "אי אפשר להבשיל בננה"! (ובאמת שאני אוהבת צ'יפס).
בעצם, מממ... יש דבר כזה בננה-צ'יפס.
בכל מקרה, מצאתי את עצמי עפה עם הדימוי של הבננה (טוב שלא על קליפת בננה), - פרי חביב ואהוב על הבריות, פצצת אנרגיה צהובה כמו שכולנו רוצים להיות ולהרגיש - כדי להמחיש הבדלים בין שלבים שונים של תהליכים ופרוייקטים והמטרות והצרכים המשתנים בהתאמה לכל שלב:
רעיונות בוסריים או ראשוניים (ירוקים), לעומת מוצרים ושירותים שכבר עברו פיילוט ראשוני ומוצלח (הבשילו) והמטרה להמשיך להטמיע ולבסס אותם (כמו חתיכות בננה טעימות שמשתלבות בסלט פירות או ביוגורט עם גרנולה:)) או להרחיב ולהגדיל את הפריסה או הצריכה שלהם (אשכול בננות).
מפה לשם, תוך כדי חיפוש תמונות של בננות בשלבי הבשלה שונים - נחשפתי לתורה שלמה של שיטות וטריקים שיכולים לעזור לנו להבשיל בננה באמצעים ביתיים לחלוטין, וגם למדתי עליה כמה דברים שלא ידעתי.
מסתבר שאפשר לעזור לפרי לקצר את תהליכי ההבשלה שלו, אבל זה צריך להיעשות בצורה חכמה - מתוך הבנה של התהליך השלם והמרכיבים שעוזרים לו להתקיים ולהתקדם.
כמו שקורה לי לפעמים, הרגשתי שיש פה משהו חזק ומסעיר, הקבלה מושלמת ומרגשת שאפשר לקחת ממנה הרבה תובנות ורעיונות לחיים, להבשלה של תהליכי חשיבה, למידה והטמעה מקצועיים, אישיים וארגוניים.
אז מה נוכל ללמוד מהבננות כדי לצמצם באופן מושכל את זמן ההבשלה הטבעי של תהליכים, מהלכים ופרוייקטים, בלי לשלם את המחיר הידוע לשמצה של זירוז וחפזון?
אורי זוהר, התמונה מכאן
אז הנה 5 טכניקות שעובדות לבננות,
וגם אנחנו יכולים ליישם (כארגונים, עסקים, צוותים, קהילות, בני אדם) - כדי להבשיל יחד ולחוד, קצת פחות לאט, ועדיין בטוח - לפצצות אנרגיה צהובות, איכותיות ונחשקות.
תנאים של חיבה
סביבה שמניעה הלך רוח של צמיחה (Growth mindset)
בננות, ממש כמונו, אוהבות אור, שמש ואויר צח.
אם אנחנו רוצים לעזור להן להבשיל בכיף בסביבה הביתית, באופן אחיד ובלי שהקליפה תתמלא במהירות כתמים שחורים (גדלנו ואנחנו כבר יודעים שזה לא דבש!) כדאי להניח אותן ליד חלון ולתת להן להנות מהחיים לחופשת בטן-גב קצרה.
ומה זה אומר עלינו?
איך מאפשרים כארגון לעובדים, מנהלים וצוותים סביבה מיטבית להבשלה של רעיונות ותהליכים?
לתת זמן - במובן הכי מעשי - פיתוח גישה וחשיבה אסטרטגית לוקח זמן, חשוב להפוך אותו לחלק קבוע בעבודה, ולהקדיש זמן קבוע ויזום לתכנון וחשיבה, לבד או בפגישות עבודה משותפות.
כמו הפרי, שמתפתח כשהוא מקבל תנאים שמזכירים לו את המקום הטבעי שלו, גם אנחנו כאנשים חושבים צריכים תנאים וכלים שיעזרו לנו להביא לידי ביטוי ומימוש את הידע, הניסיון והאינטואיציה המצטברים.
יצירת סביבה אופטימלית לחשיבה פורה מצריכה בחירה מודעת ומושכלת של תכנים, מיקום ואוירה נכונה שתאפשר לאנשים וצוותים להגיע יחד לתוצאות משמעותיות במפגשי חשיבה, סיעור מוחות, למידת עמיתים ופגישות עבודה.
לתת לאנשים בדיוק את מה שהם צריכים - הנגשה של מקורות השראה, כלי חשיבה, מודלים או דוגמאות שיעזרו לאנשים וצוותים להניע ולהפרות תהליכים פנימיים ולהשיג תוצאות משמעותיות - רעיונות בעלי ערך גבוה, החלטות פורצות דרך, תובנות ופעולות אקטיביות בשטח.
תגמול על מאמץ - אנחנו רגילים כל כך, מילדות, לקבל תגמולים, תמריצים ופידבק חיובי על תוצאות וביצועים מהירים ונראים לעין. עידוד הלך רוח של צמיחה (Growth mindset) מדבר על החשיבות הגבוהה לתגמל את התהליך, הדרך וההשקעה בלי קשר לתוצאה הסופית, או גם כאשר היא עוד לא בשלה לכדי משהו שניתן למדידה והערכה.
עוד על הכוח והערך (הפיזי!) של מאמץ לתהליכי למידה והתפתחות אפשר לקרוא כאן.
אספקת מידע עסקי עדכני ורלוונטי - כמו אויר טרי ואור שמש, שעוזרים לייצר סביבה אופטימלית להבשלה, חשוב לספק באופן מתמיד לצוותים המובילים, ולפי צורך וענין גם לכלל הארגון, עדכונים על השוק, התעשיה, הלקוחות, טרנדים וטכנולוגיות חדשות, תחזיות וכיו"ב.
מידע עסקי רלוונטי ורחב עוזר למנהלים ולעובדים להעלות את החשיבה מעבר לחיי היום יום, לפתח ראיה רחבה ואסטרטגית ולייצר רעיונות, פתרונות והתאמות נדרשות לשינויים.
להשאר מחוברים
צמיחה מגוונת מתוך נקודת מוצא או חיבור משותפת
אז ככה, לא יאומן אבל גם לבננות יש רגשות. או אולי יותר נכון - תחושות.
גם הן זקוקות לידיעה פנימית, ברורה, עמוקה, שהן שייכות. להרגיש מחוברות. שהן חלק ממשהו גדול מהן.
גם הן לא אוהבות להרגיש מנותקות, אבודות, תלושות.
ממש כמוני וכמוך, גם הן רוצות להרגיש שהן ממצות את עצמן והופכות ככל שהזמן עובר, למה שהן יכולות, מסוגלות ונועדו להיות.
בקיצור גם הן זקוקות לאחוות בנ(נו)ת.
לכן הן משחירות מהר כשהן יושבות לבד בחושך.
אז מה אפשר לעשות כדי למנוע את ההבשלה המהירה מדי הזאת שגורמת לנו לא להספיק להנות מהמתיקות?
כשמדובר בבננות - כל עוד אפשר, עדיף לשמור אותן יחד, באשכול.
כולנו מכירים את הסיטואציה שאנחנו תולשים את אחת הבננות מהחברות שלה, ואחרי כמה שעות אנחנו פוגשים אותה במצב הרבה פחות אטרקטיבי.
מה אפשר לקחת מזה לעולמות המקצועיים והאישיים?
בנית תחושת שותפות - יצירה ועידוד שפה ואוירה ארגונית של ריצה משותפת למרחקים ארוכים, סוג של מסע ודרך - לעומת נפרדות ותחרותיות בין מחלקות או מותגים שונים בארגון, או אפילו בצוות.
חיזוק וסינכרון עבודת ממשקים - תיאום ציפיות, יישור קו, הבנת עומק של הקשר בין ממשקים, משימות ומטרות תוך בנית תהליכי עבודה משותפים ושגרות מסודרות לשימור קשר רציף ושיתופי פעולה.
מפגשי חשיבה ותהליכי עומק שמייצרים חיבור משמעותי - ממש כמו חופשה זוגית ממלאת מצברים שמייצרת קרבה, פתיחות ואינטימיות, גם אנשים וצוותים זקוקים למפגשים משמעותיים, פרונטליים, שכוללים שהות משותפת לאורך זמן ממושך יחסית, ומאפשרים שיח מעמיק וחיבור במובנים שונים, דרך חשיבה ועשיה משותפת וחוויות לא פורמליות מקרבות.
"אשכולות חשיבה ועבודה" - יצירת חיבורים ושותפויות הן בשלבי החשיבה על מטרות, משימות ופרוייקטים והן בשלב היציאה לדרך והמימוש: הובלה משותפת של תהליכים ופרוייקטים והתנסות בחיבורים מסוגים, פורמטים, הרכבים והיקפים שונים.
העברת מידע והטמעה של תהליכים באופן רוחבי והוליסטי - יצירת מחוברות ארגונית דרך עדכונים שוטפים במתרחש במוקדים שונים בארגון, לא רק את המנהלים אלא את כלל העובדים, העברת מידע באופן חוצה ארגון, ובכיוונים שונים - בין מחלקות, מהשטח למטה ועוד.
Place & Space
מקום ומרחב גדילה לכל פרט ומחלקה ולכולם יחד כצוות וכארגון
הידעתם? (אני לא ידעתי)
תנועה חופשית של אויר סביב הבננות מייצרת אופטימיזציה של תהליכי הבשלה ומונעת השחמה וחבלות.
לכן, אחת השיטות לשמור בננות בתנאים ביתיים ולעזור להן להבשיל בכיף היא... לתלות אותן.
אני לא נתקלתי אף פעם במתקנים כאלה, אבל... אף פעם לא מאוחר.
התליה מאפשרת פיזור אחיד של גז האתילן שהבננות משחררות בתהליך ההבשלה, ומחזירה את האשכול לפוזיציה הכי קרובה לסביבת הגידול הטבעית שלו, במטע.
אם לקחת את העקרון לחיי היום יום, אנחנו מדברים כאן על:
מתן זמן ומרחב - במובנים שונים: מרחב מנטלי (לא חייבים מיד לדווח או להציג תוצאות), איזון מרחב הדיבור במפגשים פיזיים ודיגיטליים (המורה שלי לימימה היתה מבקשת מאתנו "לחלוק מיקרופון" דמיוני - לודא שזמן השיתוף והדיבור מתחלק באופן הוגן בתוך מפגש ובין המפגשים) וגם במובן הכי תכל'ס - יש מקום וזמן מוגדרים שבהם אפשר לשמוע ולהפיק את חוכמת ההמונים.
תשומת לב ל"פלייס ולספייס" - מקום פיזי (מקום נעים ככל האפשר, אולי שובר שברה) ומרחב בינאישי.
פיתוח מקביל ומותאם צורך וחלוקת משאבים מאוזנת - כארגון נשאף לראות צוותים מתפתחים במקביל, אוספים יחד הצלחות והישגים, מקבלים מענים מדוייקים לצרכים שלהם בנקודת הכאן ועכשיו שבה הם נמצאים. אפשר להשוות את זה למאמץ ולרצון כהורים לתת לכל ילד את מה שהוא צריך, לא בהכרח לכל הילדים את אותו דבר אבל כן לטפח במידה שווה ורגישה ככל שאפשר.
לא כזה, כן?
תמונה מכאן
הנה כמה דוגמאות למתקני תליה וערסלי בננות חביבים:
תמונה מכאן
תמונה מכאן
הרעיון לשלב בין קערת פירות למתקן תליה הוא לא רק עיצובי - הקרבה בין הבננות לפירות אחרים שמשחררים גם הם את גז האתילן - כמו תפוחים, מייצרת ביניהם חלופה ושיתוף הדדי , הם אמנם נפרדים אבל מתקיים ביניהם איזשהו קשר של נתינה והפריה הדדית. מעניין!
והנה חברה שלקחה את הרעיון צעד אחד קדימה:
למה להסתפק בערסל כשאפשר לעשות בנג'י?בלי קשר לגימיק השיווקי, וללוק הכובש, המעצבים מצהירים שזה הכי קרוב לטבע שאפשר ושזה מתקן תליה מבוסס מדע, שממזער חבלות והשחמת יתר של הבננות על ידי מזעור נקודות מגע, ועדיין שומר אותן קרובות ושמחות יחד.
אם לקחת את זה לחיים, יש הרבה יופי מאחורי הרעיון, שמזכיר לנו להסתכל על כל פרט וכל אדם בנפרד, לתת לו את המקום והנפרדות שלו בתוך וכבסיס לאקוסיסטם שלם ובריא.
Banana Bungee™ - מכאן
Banana Bungee™ מכאן
הנה אותו רעיון במקרמה!
בבננות כמו בלמידה ובחיים, לכל אחד הסגנון, האוירה והחומר שעושה לו את זה.
תמונה מכאן
אינקובציה משותפת
להפגש ולגדול יחד באמצעות קהילות, גילדות ושותפויות
אחת הטכניקות להבשיל בננות במהירות היא להכניס אותן לשקית נייר (חומר נושם) יחד עם פירות אחרים שמשחררים אתילן בזמן שהם מבשילים - כמו תפוחים.
זה מפגש קצת יותר אינטימי ואינטנסיבי מאשר המתקן תליה כאן למעלה, שבו לכל קבוצת פירות יש את המרחב שלה,
והן רק מתבשמות זו מאתילנה של זו, כמו צוותים או אנשים ששואבים השראה או תמריץ חיובי אלה מאלה.
בזמן שהם יושבים להם יחד, עטופים בסביבה מאווררת ומכילה, הם עוזרים אחד לשני להבשיל כל אחד בזמנו.
אם לקחת את זה לחיים, שווה לאמץ את הרעיון של מרחב התפתחות משותף שמבוסס על תרבות של שיתוף ושיקוף, למידת עמיתים, סיעורי מוחות, שיתוף מידע, למידה הדדית מהצלחות, טעויות וכשלונות וחשיבה משותפת על פתרונות ואפשרויות לצמיחה פרטנית ומשותפת.
מעגלי למידה חוצי ארגון, קהילות בפלטפורמות שונות וגילדות מקצועיות, שותפויות מסוגים שונים -
כל אלה הם מרחבי למידה משותפים להחלפה של חומרים - דעות, ניסיון, ידע, חוויות, תרבות ועוד - שמובילים להפריה וגדילה הדדית.
כל פרט או צוות מבשיל בסגנון ולכיוון הצמיחה שלו - ועם זאת מדובר בתהליכים שקורים בו זמנית, בסוג של חיכוך ושיתוף.
תהליכים מואצים
תהליכים שמקצרים תהליכים
הדרך האחרונה והקצרה ביותר להבשיל בננה - כ-20 דקות - היא להכניס אותה לתנור.
רציתי לקרוא לעקרון הזה זריקת זירוז אבל אני לא בטוחה שהקונוטציה עושה חשק ...
כאן אנחנו מדברים על התערבות חיובית, שעושה שימוש ונותנת כבוד לכוחות העצמיים של הצוות או הפורום, ממש כמו יולדת אקטיבית שרק זקוקה להכוונה ולמילים נכונות כדי לעשות בעצמה את העבודה.
אז תנור. 20 דקות ב-180 מעלות.
אבל!! יש שני סייגים.
הראשון, השיטה הזו לא עובדת על בננות ירוקות.
והשני - התוצאה מספקת לשייקים או לאפיה, לא לאכילה חופשית.
אם לקחת את העקרון הזה לעולמות הלמידה והעשיה הארגונית, הייתי אומרת שהשיטה הזו מקבילה לתהליכי חשיבה מונחים ואינטנסיביים שיכולים לספק תוצאות ואפקטיביות גבוהה בזמן קצר - עבודה עם מנטור, יועץ/ת ארגוני או מנחה בגישה או מתודולוגיה מסויימת שמספקת ערך מוסף בתהליכי חשיבה.
ומה לגבי הסייגים?
לגבי הענין הראשון - המטאפורה ברורה. התהליך מצריך בשלות ראשונית, פתיחות, נכונות ובחירת האנשים שיש להם את הרקע, הנסיון, המומחיות ו/או נקודת מבט רלוונטית וחיונית כבסיס לקידום תהליך פורה ופרודוקטיבי.
ולענין הצריכה - כשאני חושבת מה זה אומר שימוש לשייקים או אפיה (לעומת לאכילה חופשית ומיידית ) - זה מחבר אותי להבנה שבעבודה מרוכזת ונקודתית שמובילה להבשלה מהירה של רעיונות, תובנות, מסקנות, אפשרויות וכיווני פעולה - נדרש תהליך המשך עצמאי להעמקה, זיקוק ועיבוד התוצרים בשילוב עם כלי עבודה נוספים ומתקדמים (כמו שייקר) או רכיבים ופונקציות נוספות מתוך הארגון (כמו באפית עוגה).
ומה קורה אחרי שתהליכי החשיבה והלמידה מבשילים למצב האופטימלי שלהם?
כשחיפשתי quotes על בננות, נתקלתי באמרה הנהדרת הזו,
בתרגום חופשי:
"החיים הם כמו בננה. לא נדע כמה הם בשלים עד שנכניס אותם לפה".
אחרי שלב החשיבה והתובנות, מגיע שלב היישום - התנסות במימוש של הרעיונות וההחלטות בשטח, בקילוף הקליפה וטעימה של ביס מהבננה.
קיצור תהליכי ההבשלה וגישת הביסים משקפים את רוח המיינסט האג'ילי - עבודה בפולסים - פיילוטים מצומצמים או עבודה בטווחים קצרים שמאפשרים קבלת החלטות בהתקדמות זהירה אך זריזה.
שלב הטעימה מאפשר פידבק ראשוני וקבלת החלטות נוספת לגבי ההמשך.
האם הרעיונות הראשוניים אכן בשלים ומתוקים? או שיש מקום להמתין עוד קצת, להמשיך לעבד, לפרק ולגבש אותם כדי שיספקו תוצאה משביעת רצון, משמחת ומספקת?
.Life is like a banana"
You don’t know how ripe it is until you put it in your mouth
