24 Jan
24Jan



טעויות הן הזדמנות ללמידה - מסר מוכר, מעודד ומנחם, אחיו התאום של צמיחה מתוך משבר.

כמעט כל אחד מאתנו יכול להזכר בטעות או שגיאה מסויימת שהובילה בסופו של דבר לתובנה, למהפך בנקודת המבט ואולי אפילו, כמו רבים מהההוגים והממציאים הגדולים - לגילוי שאחריו העולם (הפרטי או החיצוני) כבר לא יהיה כמו שהיה.

כמו ההפנמה שהמוות מחכה לנו בסוף הדרך, רובנו חיים בשלום עם הידיעה ששגיאות הן חלק מהחיים - כבר מילדות מלמדים אותנו לקום אם החלקנו, להבין את הקשר בין כמות האיקסים לציון הסופי במבחן או לסלוח אם מישהו פגע בנו בטעות.
אנחנו יודעים, פחות או יותר, להכיל טעויות כחלק מהתרגול של התמודדות עם דברים בלתי צפויים או לא נעימים שקורים.

אבל! רובנו לא נחשוב לטעות בכוונה, נכון ?
להתגבר, להכיל או ללמוד מטעות זה דבר אחד, ולהוביל את עצמנו למלכודות זה כבר סיפור אחר.
אנחנו מתוכנתים להתענג על הצלחות, לא על פאשלות. 

תוך כדי למידה על למידה מטעויות נחשפתי לעובדה המדעית שטעויות מצמיחות את המוח, פיזית.
או יותר נכון, לא הטעות כשלעצמה מן הסתם, אלא תהליך החשיבה של תחקור הטעות.
כשאנחנו מגלים שטעינו ושואלים את עצמנו שאלות כמו: למה זו טעות? איפה מסתתרת הטעות? איפה *בדיוק* טעינו?
- נוצרים הסתעפויות וקשרים חדשים במוח והוא גדל ומתפתח, באופן נראה לעין ממש.

הידיעה הזו מובילה להבנה שטעויות, בניגוד לאופן שבו אנחנו נוטים לתפוס אותן - כמשהו שלילי ומעכב, סוג של תקלה או כשלון - הן בעצם מקור לחיוניות ולהתפתחות פיזית, קוגנטיבית ומנטלית.
ואם כך - לא רק שלא צריך לנסות להמנע מטעויות, אלא כדאי ואפילו רצוי לאפשר, לייצר ולהוקיר אותן כשהן מתרחשות.

הסתייגות קטנה: המסקנה הזו לא באה לעודד או להתייחס בקלילות למצבים ולטעויות שכרוכה בהם פגיעה באנשים. אני מציינת את זה כי כשאנחנו חושבים על טעויות שעשינו, יכול להיות שמה שנחשוב עליו אוטומטית יהיו טעויות או בחירות שגויות שנעשו במערכות יחסים, לפעמים עם הקרובים לנו ביותר. (למה צעקתי על..., למה לא בקרתי יותר את ... ועוד).
עם זאת, כל מה שנכתב כאן ובפוסט הבא אפשר להשליך על כל תחום ועל כל היבט של למידה, פורמלית ובלתי פורמלית.

אני שמחה ומתרגשת לחלוק אתכם בפוסט הזה ובפוסט ההמשך שלו 7 עקרונות ומרכיבים ליצירת תשתית ללמידה מטעויות. אני מניחה שתופתעו כמוני לגלות שרובם הפוכים לכל מה שהתרגלנו אליו.


כל אחד מהמרכיבים והמאפיינים, אפשר ליישם במגוון רחב של הקשרים, קהלי יעד ותהליכי למידה אישית, מקצועית, עסקית, פרטנית, משותפת, ספונטנית או מתוכננת.

את הטעויות שגורמות לתלמידי בית ספר להמנע מטעויות, ובכך לפספס הזדמנויות לצמיחה והתפתחות פיזית ומנטלית, אפשר להשליך על כלל תהליכי הלמידה, בכל גיל.

כל אחד מהם וכולם יחד כדרך חדשה להסתכל על למידה הפתיע והקסים אותי בדרכו. תהנו.

בחלק הראשון, בפוסט הזה - נעסוק ביצירת תשתית ללמידה מבוססת טעויות.

כלומר, למידה שמסתמכת על ביצוע וחקר טעויות כאמצעי לצמיחה ופיתוח ידע, כישורים ומיומנויות.


למידה מבוססת טעויות : השילוש הקדוש

כדי ללמוד מטעויות צריך קודם כל לעשות טעויות!
קבלו את שלושת היסודות לתהליכי למידה מבוססי טעויות:
אתגר (ולא סתם אתגר), ניסוי וטעיה (במקום מסלול מובנה וברור להצלחה) ופוקוס על הטעויות (במקום חיפוש התשובה הנכונה).

ואחרי ההקדמה הארוכה הזו  :)
כמו שם הספר של דבורה עומר "צוללים קדימה", בואו נצלול לכל אחד מהם, קדימה.

1. אתגר "ZPD" 

למתוח את הגבולות ולייצר הזדמנויות למידה

ג'ו בולר (Jo Boaler), פרופסור לחינוך מתמטי מאוניברסיטת סטנפורד, חוקרת ומגבשת פרקטיקות לעידוד הלך רוח של צמיחה בקרב תלמידי בית ספר.
היא משלבת במחקרה ובעבודתה את האבחנה של Carol Duek בין מיינדסט של צמיחה (Growth Mindset) לדפוסים של חשיבה קבועה (Fix Mindset) לצד התגליות המדעיות לגבי הפלסטיות של המוח, והיכולת שלו להיבנות ולהתפתח דרך מאמץ ואתגר - פיזי ומנטלי. (מחקרים שמטרתם הראשונית היתה לבחון האם ואיך אפשר לשקם פגיעות מוחיות).

המסקנה והמסר המרכזי שלה למורים שהיא עובדת איתם הוא שהתפקיד שלהם הוא לדאוג לספק לתלמידים הזדמנויות למאמץ ולצמיחה ובאופן ישיר והופכי - לודא שהם לא מחמיצים הזדמנויות כאלה.
זה מסר חזק שרלוונטי לא רק למורים, אלא לכל מי שעוסק בפיתוח והובלה של אנשים וצוותים, וכן לכל מי שתופס את עצמו כ Lifelong Learner - לומד מתמיד, ולכן באחריותו לדאוג לייצר ולפתח עבור עצמו הזדמנויות ותכניות ללמידה והתפתחות מתמשכת.

אחת הדרכים לייצר מאמץ היא לכוון באופן מתמיד לעבודה מאתגרת שכוללת בתוכה גם ביצוע של טעויות, במקום לשאוף להגיע להצלחות מהירות ומלאות כבר מלכתחילה. 

אפשר לומר שאם תהליך ההתמודדות עם טעות דרך חשיבה ותחקיר מייצר קשרים חדשים במוח,
הצלחה קלה להשגה ושלמה מלכתחילה, היא בעצם החמצה של הזדמנות למידה (ביטול הצורך כאמצעי גישה לפיתוח ידע, כישורים ומיומנויות), ובהיבט הפיזי - חוסר התפתחות של המוח.
אם לוקחים את התובנה הזו למסקנה קיצונית יותר, שכנראה יש בה אמת - העדר מוחלט של טעויות הוא למעשה סוג של תקיעות - מחשבתית ופיזית.


Professor Jo Boaler, מכאן


stretch mistakes

Eduardo Briceño, יזם, נואם וכותב שעוסק להגדרתו ביצירת עולם מכוון למידה יותר, מכנה את סוג הטעויות האלה, שנוצרות כשאנחנו מאותגרים ופועלים להרחבת היכולות הנוכחיות שלנו  "stretch mistakes"- טעויות מתיחה - בעברית זה נשמע פחות טוב והכוונה כמובן לא לפספוסים סטייל יגאל שילון או יהודה ברקן :), אלא למתיחה של יכולות.

השם הזה מצא חן בעיני - הוא הזכיר לי את המונח "כאבי גדילה". משהו שמצד אחד הוא לא נעים, ומצד שני יש בו ענין משמח, כי הוא מסמן ומשקף תהליך של פריצת גבולות והתפתחות. (הstretch מתקשר לי גם לפוסט על הקשר והדמיון בין גמישות פיזית למחשבתית).

Eduardo Briceño, מכאן


ZPD  - פרסונליזציה של אתגרים 

ZPD הם ראשי תיבות של מושג ציורי שעוזר לנו לזכור לאיזה אתגר לכוון את עצמנו או את הלומדים שלנו:
zone of proximal development.
"פרוקסימלי" הוא מונח ששייך לעולמות האנטומיה והכירורגיה והוא מתאר חלק של הגוף שנמצא קרוב יותר לאיבר מסויים בהשוואה לחלק אחר של הגוף, למשל: הזרועות הן פרוקסימליות לאצבעות כאשר החזה הוא נקודת ההתייחסות.

אתגר טוב כולל למידה של ידע חדש או תרגול מיומנות שנמצאים ב- ZPD שלנו, קצת מעבר לגבולות היכולת הנוכחיים שלנו. אתגר שמוביל במכוון ובידיעה לטעויות מתיחה, ומתוכן - לצמיחה וגדילה, יחד עם זאת הוא בר השגה ונגיש.

תהליך הלמידה סביב אתגר ZPD הוא ספיראלי: 
זיהוי ושיקוף מה כבר אפשרי > איתור אזור פרוקסימלי לתחומי הענין, הסקרנות והצורך שלנו >
קפיצה ל"ZONE" החדש דרך למידה, תרגול וטעויות מתיחה > שליטה ברמת היכולת החדשה > זיהוי אתגר חדש.

דמיינתי מטאפורה לציר ספיראלי של LifeLong Learning דרך אתגרי ZPD, וזה מה שעלה לי.
ואולי זו החולשה שלי לביסלי גריל שהשתלטה על ההגיון.

 למידה דרך אתגר zpd, מפת שולחן וביסלי גריל, מעזבונה של המחברת :)


Take Away :

בלמידה אישית / פרטנית - דבר ראשון, להכיר בכך שאם אנחנו טועים, אנחנו מאותגרים. (לא משנה אם בקריירה, בעסק, במערכות יחסים קרובות, או בלמידה אקדמית או מקצועית).
דבר נוסף הוא לבנות לעצמנו במכוון סוג של תכנית למידה דרך בחירת אתגרי ZPD רלוונטיים ומותאמים לנקודה שבה אנחנו נמצאים בשדה או בתחום מסויים שאנחנו רוצים לייצר בו למידה מטעויות ולמידה בכלל.

בפיתוח למידה מקצועית / משותפת - לשלב בכל למידה תרגול מאתגר, כמה שיותר מותאם וספציפי - ZPD.


2. ניסוי וטעיה - במקום מסלול מובנה וידוע מראש

כי מסלול ברור וליניארי, גורם לנו להחמיץ מאמץ וגילוי עצמי 


חשבנו שמשימת למידה שמנוסחת כמה שיותר ברור ומובנה היא הדרך להוביל את הלומדים "להצליח" בה ?
אז זהו שלא בדיוק. זה קשור לסעיף הראשון, ולשינוי תפיסה מהי הצלחה:
אם הצלחה היא להגיע כמה שיותר מהר ובקלות לתשובה "נכונה" מלאה וגנרית, אז כן.
אבל אם הצלחה היא להתאמץ בדרך, ליפול ולקום, לעשות טעויות, לנתח אותן וללמוד מתוכן - אז עדיף שההנחיה תכלול גם חלק (או יותר) פתוח ואמורפי, שיוביל לניסוי של ניסוי ותהיה. או ניסוי ותעיה. או ניסוי וטעיה.
מעניין - מסתבר שאת המושג הזה יש כמה דרכים מקובלות ונכונות לכתוב וכל דרך מדגישה איכות אחרת שלו, אבל האקדמיה ללשון מעדיפה "ניסוי וטעיה" - כלומר מכירה בכך שחלק מהענין הוא הטעות! לא רק התהיה או השיטוט.
הלמידה מתקיימת במקום שבו אנחנו מתפתלים ומגיעים לגילויים אישיים, חדשים ומרגשים.
לא איפה שישר הגענו ל-V. 

זה אולי מוזר - אבל בתכנון למידה משמעותית, בשביל עצמנו או עבור אחרים, נראה שתהליך מובנה טוב, הוא בעצם תהליך חקר וגילוי עצמי שבנוי מ"מיני אתגרים" והרפתקאות למידה, ולא של א, ב, ג, ד - להצלחה.

כשתהליך כולל פערי ידע שצריך להשלים (במנות קטנות, ZPD), חלקים של חוסר ודאות או אלמנט של חיפוש הדרך או התשובה - הוא מאפשר לנו לא רק להצליח במשימה או פרוייקט ספציפיים, אלא גם לצמוח כאנשים - לפתח מיומנויות, לרכוש ידע חדש, להגיע לגילויים מסעירים, לתובנות משמעותיות או לפיתוחים מקוריים וייחודיים משלנו.

הסרטון הזה של מר קו, ממחיש נפלא מהו תהליך למידה מובנה ומתוכנן, שמוביל את הלומד לחקר וגילוי עצמי.
יכול להיות, כמו במקרה הזה, שהמנחה יודע את התשובות, ורק מאפשר ללומד להגיע אליהן בעצמו בהתנסות חופשית,
ואפשר גם לקחת את תהליך החקר למחוזות לגמרי הרפתקניים ובלתי צפויים גם עבור המנחה - בעצם לאפשר למשתתף להוביל את עצמו ולהשפיע על אותו "קו" מטאפורי.
בבחירה השניה, הניסוי והטעיה הוא של המורה, המנחה, המנהל או מוביל תהליך הלמידה בדיוק כמו שהוא עבור קהל היעד. המשמעות של תהליך למידה כזה הוא פתיחות מלאה ואמיתית למגוון רחב של "תשובות נכונות" והצלחות מסוגים שונים, דרך התנסות חופשית לחלוטין בדרכי התמודדות ופתרונות אפשריים, וביטוי עצמי מלא.


La Linea Series, מכאן


Take Away :

בלמידה אישית / פרטנית - לא לחשוש מתהליך שיש בו חלקים בלתי ידועים או בלתי פתורים מבחינתנו.

בפיתוח למידה מקצועית / משותפת - להמנע ממשימה שבנויה מצ'ק ליסט פתור מדי, ולודא שיש בכל משימה רכיב של חקר והזדמנות לתגליות והפתעות, עבור כל אחד מהלומדים, עבור הקבוצה כולה כקבוצה ועבור המנחה.


3. למצוא ולהבין את הטעויות - במקום לחפש את התשובה הנכונה

פיתוח יכולות וכישורי מטא


"לטעות זה אנושי, ללמוד משגיאות זה מעבר לאלוהי" (Deborah Premraj)

Deborah Premraj, מומחית למיתוג ותקשורת, מדברת על עולם העבודה המשתנה והצורך שהוא מייצר לפתח כישורים ולא רק כשירות, דרך פיתוח "מיומנויות מטא".
כדי שזה יקרה, אומרת פרמארג', יש לעדכן את עיצוב תכנית הלימודים כך שיכלול את היכולת "לחשוב על חשיבה", דרך יכולת איתור בעיות מקדימות, הנחות מאתגרות ואמונות שגויות. (שמובילות בין היתר לשגיאות וטעויות)

פיתוח כישורים ומיומנויות (לעומת למידת תפקיד) מאפשר התסתגלות והתאמה למנעד רחב של תפקידים, דרישות וסיטואציות.


Deborah Premraj, מכאן


במאמרה "Error-Based Learning" היא משתפת שאחת הדרכים לפתח מיומנויות מטא וכישורים היא למידה מבוססת שגיאות, שבה המדריך מעצב בכוונה שגיאות לתוך מסלול הלמידה, ומאלץ את הלומד לעצור, לחשוב לעומק ולנתח את המצב לפני שהוא ממשיך.
היתרונות האופייניים לשיטה זו כוללים:
1) הלומדים יכולים לחוות הצלחה ולצבור ביטחון עצמי על ידי זיהוי שגיאות במסלול הלמידה
2) הלומד יכול לבחון את רמת השליטה וההבנה שלו תוך כדי ובמהלך תהליך הלמידה ולא בזמן אמת.
3) הלומדים מתכווננים לזהות תרחישים "לא טיפוסיים", דבר שמסייע להבנה הוליסטית של המושג.


Deborah Premraj משתפת שיטה אחת לדוגמא ללמידה מבוססת טעויות, באמצעות ניתוח Case Study בדרך שונה מהרגיל.
המאמן עיצב במיוחד סרטון וידאו קצר שהציג מקרה שקשור לתפיסה שהוא לימד, בהמשך הסרטון הוא הציג כמה התרחשויות או פתרונות סבירים.
אם בשאלונים האמריקאים המוכרים, המשימה היא לבחור את בתשובה הנכונה, במקרה זה הלומד מתבקש לזהות תחילה את הפתרונות ה"שגויים" ולהסביר למה לדעתו הם שגויים, לפני שהוא ממשיך בזיהוי ואימות הפתרון הנכון.
לדבריה למידה מבוססת שגיאות מקצרת את הזמן הנדרש לצבירת רמת מומחיות ומסייעת ללומד להבין לעומק תפיסות שהן בעייתיות ומכשילות.

הרעיון הזה, לבקש מתלמידים לחפש את הטעות, במקום להקיף או לסמן את התשובה הנכונה - ממש מוצא חן בעיני.
כשאני חושבת על זה - המיקוד בחיפוש התשובה הנכונה מצמצם ואולי אפילו מרדד את תהליך הלמידה למקום יותר פשטני וחד-מימדי.

אהבתם? רוצים לתכנן שגיאות טובות כדי לשלב אותן בתרגילי למידה?

Carly Chasin במאמרו The Right Kind of Wrong מלמד אותנו למה לשים לב כשמייצרים תשובות בלתי נכונות סבירות בתרגול וממה להזהר כשמתכננים שגיאות. ספוילר: אפילו השאלות הטובות ביותר אינן יעילות אם התשובה הנכונה ברורה.


Take Away :

בלמידה אישית / פרטנית: את הדוגמא של חיפוש ותחקור Case Studies אפשר לקחת לכל תחום בחיים. סיימנו פרזנטציה מקצועית? שוחחנו עם הילד שלנו לפני השינה? התכוננו לשיחה חשובה? חשוב לשאול את עצמנו איפה טעינו ואפשר לעשות אחרת בפעם הבאה. זה עובד גם בהתבוננות ולמידה מטעויות של אחרים. לא מתוך מבט ביקורתי ושיפוטי (המשמעות השלילית של "לחפש") אלא מתוך נקודת מבט לומדת.

בלמידה משותפת/מקצועית: בהכשרות ופיתוח מקצועי, בתרגילים או מבדקים שבהם משולב שאלון אמריקאי, מעניין לנסות לפרוץ את ההרגל להקיף את התשובה הנכונה, ולבקש מהלומדים לסמן דווקא את השגיאות. לצד התשובה הסגורה כדאי להוסיף מקום לתשובה פתוחה, שבה אפשר לנתח ולהסביר את הטעות בשפה חופשית.
בנוסף, כדאי לשלב שיתוף ולמידה מטעויות כחלק בלתי נפרד ושגרתי מישיבות צוות ולמידת עמיתים.
נכון שלמושג "תחקיר אירוע" יש קונוטציה של עבירה, אשמה וענישה? אבל מה אם את המילה תחקיר נחליף לחקר - ביטוי שמשקף סקרנות, הרפתקנות, גילוי וחוויה, איתור ופיצוח משותף ומשחקי של טעויות (סוג של מחבואים :)).

עד כאן השילוש הקדוש ללמידה מאפשרת ומבוססת טעויות,
מוכנים ל- 4 העקרונות הנוספים ? Stay tuned - הם ינחתו בקרוב, בפוסט הבא שיעסוק ביסודות ורעיונות ללמידה מוקירת טעויות.



* מכאן תוכלו לקפוץ למאמרים שהזכרתי, של Jo Boaler, Eduardo Briceñ ,Carly Chasin, Deborah Premraj.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.