3 אחיות לטיניות - סינתזה, אינטגרציה ופרדוקסיה

איזה מתח.

בכל מקום שבו נפגשים אנשים, צרכים, רעיונות - מתקיימת מערכת יחסים בין צדדים ונקודות התייחסות, מתקיים סוג של מתח.
מתח הוא לא בהכרח מתיחות.
המתח הזה יכול להיות נקי ונייטרלי יחסית, כמו קו מתח של חשמל שמעביר מידע מצד לצד, או כמו קוים שנמתחים בין נקודות ויוצרים צורה הנדסית,
ויכולה להיות בו גם תנועה או אנרגיה מסויימת, כמו במשיכת חבל - בין זהויות ומרכיבים: תפקידים, מטרות, דרכי פעולה, אינטרסים, ערכים ועוד. אז המתח מורגש ויכול להיות גם מאתגר.

בשונה ממורכבות (complexity), שיכולה להיות ריבוי קולות ברמה של מגוון וניואנסים,
דואליות (Duality) היא מצב שבו המתח מתקיים בין שני צדדים מוגדרים, ברורים ומוקצנים יחסית,
לפעמים בתוך אותה זהות ממש - סוג של פיצול אישיות אישי או מערכתי.

אנחנו פוגשים את זה הרבה ברעיונות פילוסופיים - אור וחושך, טוב ורע, גוף ונפש, לוגיקה ורגש, להיות או לא להיות? אריק ובנץ:)
אבל מה קורה כשהדואליות מתקילה ומאתגרת אותנו בחיים עצמם? בחיי היום יום?

קולות סותרים יכולים להשמע בתוך הראש והלב שלנו עצמנו, במפגש בין חלקים שונים של מי שאנחנו - תכונות, רצונות, מאוויים,
או בתוך ובין חלקים במשפחה, קהילה, עמיתים וממשקי עבודה.

בעולם מורכב שבו התשובות הנכונות הן לעיתים רבות "גם וגם", אנחנו מתמודדים כמעט בכל תחום והיבט של חיינו עם השאלה: איך להכיל ניגודים ולחיות איתם בשלום? 
מה עושים עם שונות והופכיות שמתקיימות בו זמנית באותו מרחב, מתח או קונפליקט פנימי - בינינו לבין עצמנו, בתוך צוות, קהילה, ארגון ? 
האם, מתי ואיך לבחור או לשלב בין אופציות שלעיתים הן סותרות?

מה עושים בסיטואציה כזו, שאין בה דילמה, אלא מצב קיים ?

דוגמאות:
משפחה שבה 2 הורים עם 2 גישות חינוכיות הפוכות, (למשל יציבות וגבולות לעומת חופש ויצירתיות)
מסגרת, מוצר או שירות שאמורים לספק מענים לצרכים שונים ואפילו הפוכים 
(למשל בית ספר שרוצה לעודד הישגיות ורף גבוה של ציונים, וגם להיות קשוב ורגיש לצרכים מיוחדים, או ארגון ממשלתי שצריך מתוקף תפקידו גם לודא אכיפה וגם להיות שירותי ואולי אפילו חברתי ורגיש לצרכים מגוונים של אוכלוסיות),
מנהלים ועובדים שתופסים אחרת את התפקיד זה של זה, כששתי ה"תשובות" נכונות,
צרכים, מטרות או רעיונות מנוגדים של קולגות שאמורים לשתף פעולה.

משלוש יוצאת אחת - 3 גישות לתפיסה והכלת ניגודים

דמיינו שלוש אחיות, כל אחת עם גישה מעט שונה למורכבות ולדואליות של החיים.
כל אחת תופסת ופועלת אחרת בסיטואציות שיש בהן קולות שונים, מנוגדים וסותרים.

האחות הבכורה - מנסה לפתור את הדואליות – בגישה שחותרת לטשטוש השוני, מיזוג וערבוב. ("וכך נולד הצבע הירוק")
האחות השניה, ילדת הסנדוויץ' - מנסה להכיל את הדואליות – לשלב בין הצדדים בלי לטשטש את ההבדלים, ("לפעמים אני עצוב ולפעמים שמח, אבל אני תמיד נשאר אני")
והאחות הצעירה - חוגגת את הדואליות –  ואפילו רואה בה מקור לחוכמה, לאנרגיה ולחיים. ("את ואני, כמו ברק ורעם, עד קצווי הים, זה נשמע חזק יותר מן העולם"!)

יעלו ויבואו! -  סינתי, גרציה ודוקסי (ששונאת שקוראים לה בשם חיבה) : 

סינתזה - ברמנית של החיים

האחות הבכורה - סינתזה (החברות קוראות לה סינתי) - בוגרת ותקשורתית, מזהה ומקבלת את קיומם של ניגודים (תזה ואנטיתזה), ומבקשת, כשמה כן היא, לנוע לעבר סינתזה – מענה או הבנה שמכילים את שני הקטבים, או אם תרצו - יוצרת דיאלוגים, מיזוגים וקוקטיילים - של החיים עצמם.

היא סבלנית, אוהבת תהליכים מתפתחים, רואה סתירות ומורכבות כחלק בלתי נפרד מהמציאות ושואפת לתנועה מתמשכת ולא לפתרון סופי. 

החשיבה שלה "דיאלקטית"- מהמילה דיאלוג - מבחינתה הערך במפגש או בעימות בין גישות שונות וסותרות הוא הפוטנציאל להגיע להבנה עמוקה שמובילה לאמת מורכבת יותר שממזגת בין הניגודים ומכילה משהו מכל אחד מהם.
הבנת העומק שמתגלה יכולה להוליד תובנה או פתרון חדש לחלוטין שמתגלה מתוך המפגש בין אלמנטים שונים וממזג ביניהם.

איפה תפגשו את סינתזה? היא נמצאת שם לתקשר ולאפשר בתהליכים יומיומיים של התמודדות עם שינויים, קונפליקטים בין ערכים, פיתוח וגיבוש תהליכי זהות.

דוגמה ארגונית: ארגון רוצה להתפתח עסקית וכלכלית אבל גם לאפשר לעובדים ולעובדות שלו לשמור על איזון בית-עבודה. 

סינתזה, בגישה הדיאלקטית שלה, תכיר במתח בין הרצונות ותחפש שילוב דינאמי שיתפתח לאורך זמן - אולי לאפשר שינוי הדרגתי במשרות, או לבנות סוגים שונים של משרות מותאמות שמאפשרות בחירה וגמישות של שעות העבודה. 

דוגמא מקצועית: מנהלת פרויקטים רגילה לפתרונות מהירים, אבל מתעמתת עם קול שאומר "תעצרי לחשוב". 
מתוך זה היא מחליטה להכניס לתהליכי העבודה שלה עצירות יזומות לחשיבה והערכת מצב.

.

אינטגרציה - מחברת בין עולמות

האחות השניה  - אינטגרציה (כולם קוראים לה בקיצור גרציה) - היא יצירתית, חדה וחריפה, יודעת לזהות עמדות מנוגדות ולתת להן מענה, להוציא את הטוב מכל צד ולייצר אופציה שלישית - חדשנית, הרמונית ומותאמת.

צורת החשיבה שלה אינטגרטיבית - היא משלבת בין חלקים שונים לבניה של שלם חדש, מאוזן ורב-ממדי ששומר על הייחודיות של המרכיבים השונים, מסנכרן ביניהם ולא מטשטש את השוני והגבולות.

בניגוד לאחותה הגדולה, (שהכי פורחת בחוג הדיבייט שלה), התהליכים שגרציה אוהבת הם לאו דווקא קונפליקטואלים. היא ניגשת למצבים מורכבים מתוך גישה חיובית ומאוזנת, 
לפעמים היא פשוט מזהה שני מרכיבים שמתאימים זה לזה ומחברת ביניהם במחשבה, בתכנון מראש, לפעמים אפילו טכנית.

איפה תפגשו את אינטגרציה? : אינטגרציה אוהבת לקחת חלק בתהליכי קבלת החלטות מורכבות, ניהוליות או אחרות, בתהליכי חשיבה עיצובית (Design Thinking), ובפיתוח פתרונות חדשניים.

דוגמה ארגונית: אם צוות עומד בפני דילמה – לעבוד מרחוק (גמישות) או מהמשרד (שיתופיות) – החשיבה האינטגרטיבית תוביל ליצירת מודל חדש, כמו שבוע גמיש שבו יש ימים קבועים למפגשים פרונטליים וימים פתוחים לעבודה מהבית.

דוגמא מקצועית: מערכת מידע שמשלבת בין CRM למערכת הנהלת חשבונות – זה אינטגרציה, לא סינתזה.

פרדוקסיה - חיה על הקצה

האחות השלישית: פרדוקסיה, לה אין שם חיבה, כי לא בא לה על קיצורים, והיא גם ממש לא מחפשת להתנחמד, היא אוהבת את השם שלה ככה - מורכב, מתפצפץ על הלשון - היא האחות הצעירה והבועטת, היא חיה מדרמות, היא טיפוס של "גם וגם", היא לא מתחייבת לצד אחד, לפעמים היא אפילו אוהבת לחיות על הקצה, סליחה - על הקצוות! ללכת על חבל דק בין שני עולמות מנוגדים וסותרים.

היא יודעת שבמצב של מתח אין נכון ולא נכון, שני הצדדים נכונים בו זמנית, גם אם הם סותרים. 

היא לא מסכסכת ולא מגשרת, היא יודעת (וזה עושה לה את זה!) להחזיק ולהכיל את הקטבים, לפלרטט, לנווט ולנדוד ביניהם, להסביר אותם לעצמה ולאחרים, לחיות עם ניגודים, לאורך זמן - בלי לנסות "לפתור" שום דבר - היא יודעת שאין פתרון פשוט לסיטואציה מורכבת.

הגישה שלה כמו שמה: פרדוקסלית.

היא טיפוס צבעוני, למשל - היא יכולה לאהוב את החיים הפרובינציאליים, השלוים, את הקפה המקומי שלה והחברות הטובות שהיא איתן שנים, וגם - להיות אשת העולם הגדול, עדכנית, סקרנית, מחפשת ומיישמת טרנדים חדשים ומביאה אותם הביתה, לשכונה :)

איפה תמצאו את פרדוקסיה? היא מסתובבת בסביבות מורכבות שבהן הניגוד הוא קבוע ומתמיד: הנהגה בארגונים מורכבים, ניהול שינוי, ניהול חדשנות תוך שמירה על יציבות. 

דוגמאות: במקום לנסות להכריע בין "שליטה" ל"חופש", (למשל בניהול, בהורות) גישה פרדוקסלית אומרת: "אני מנהלת שיח שדורש ממני גם להחזיק באחריות וגם לאפשר אוטונומיה מלאה - כל הזמן, במתח מתמיד."

חברה רוצה להיות גם גלובלית וגם מקומית. מנהלת שפועלת מתוך חשיבה פרדוקסלית תאמר – נכון, שני הקטבים חשובים, והפתרון הוא לא לבחור אלא ללמוד לנהל את המתח והפרדוקס ביניהם באופן יצירתי. 

3 אחיות, כל כך שונות ועדיין חברות.
עכשיו כשאני חושבת על זה, הן קצת מזכירות לי את שלושת אלה:

סינתזה, אינטגרציה ופרדוקסיה נכנסות לבר...

אם נסכם את ההבדלים בין האחיות, בדרך שבה כל אחת מהן חושבת על - תופסת את - וניגשת ל- התמודד עם דילמות, קונפליקטים ובעיות שנובעות מהסביבה המורכבת והמנוגדת.

הגישה הדיאלקטית - חותרת לתהליך סבלני, שמצריך הקשבה, דיאלוג והתמדה, שסיומו סינתזה, מיזוג של רעיונות וניגודים לכדי שלם חדש. 
הגישה האינטגרטיבית - חותרת לתוצר שמשלב מרכיבים ואיכויות לשלם חדש, שניתן לזהות בו את היסודות המנוגדים שמשתלבים ומסתנכרנים יחד.
הגישה הפרדוקסלית - לא חותרת לפתרון כלשהו, אלא לניהול של הסיטואציה המורכבת ותפקוד איכותי וקשוב בתוכה, התוצאה: פרדוקס חי, נושם (או בועט) ומתמשך.

בואו נמשיך עוד קצת עם המטאפורה, זה היה כיף:)

אז...

כשהן יוצאות יחד לגולדה כל אחת מזמינה משהו אחר.

סינתי מזמינה מילקשייק חלק חלק, או שייק פירות כשהיא בדיאטה. 

גרציה מזמינה תמיד את הטעם האהוב עליה בעולם - קרמל מלוח! האיזון הבלתי צפוי בין הטעמים מרגש אותה כל פעם מחדש. היא אוהבת להרגיש את החתיכות של הקרמל הדביק נצמדות למלח הגס ועושות לה סוג של פילינג בלשון.

ופרדוקסיה - היא אוהבת לגוון, ולהפתיע את עצמה בטעמים מנוגדים שמשגעים לה את הלשון, בפעם האחרונה היא הזמינה שוקולד צ'ילי, ולא הפסיקה לזוז בכיסא כשהלשון בערה לה בזמן שהמתיקות נעמה לה. 

וכשהן יוצאות בערב - סינתי מזמינה מרק כתום, או מוקפץ חמוץ-מתוק, גרציה סלט, ופרדוקסיה, יש לה מנהג קצת קריפי - היא הכי אוהבת בעולם להזמין את הקינוח יחד עם העיקרית, להניח את שתי הצלחות מולה - ולטעום מהן בו זמנית... 
כפית סופלה, כפית מג'דרה, שלוק מרק, שלוק קוקטייל. כזאת היא. פרדוקסלית.

ישבתי לידן וראיתי.

שיר אהבה לפרדוקסיה

נסיים בשיר האהבה שהקדיש מאיר אריאל לפרדוקסיה הפרטית שלו,
אותה פתיינית שובבה, שבו זמנית היא נוכחת *וגם* לא מושגת, כובשת וגם שוברת לב, מתמסרת וגם חופשיה.
ואם לקחת את המטאפורה לעולם של מציאות מורכבת ומרובת ניגודים, 
אין בו פתרונות פשוטים, אין בו אהבה נצחית והרמונית, יש בו משחק, אי שקט, וניגודים שנמשכים אבל לא מתחברים בקליק.

זה מתחיל בעינייך
ויורד ללשונך
ועולה בצחוקך
וחוזר לעינייך
מכריז: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי 

זה ניצוץ בעינייך
זהו צליל בקולך
זהו טעם בצחוקך
כידוד בעינייך
מכריז: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!

רשתות כבר פרשתי
מלכודות אין מספר
כצייד על משמר
עד בוש התייבשתי
ואת: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!

כמה שלא תהיה נחמד
כמה שלא תבין אותי
כמה שתחזיק מעמד -
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!

בי את מתעטפת
ובי את מתכסה
אותי את מנסה
אם דעתי נטרפת
כשאת לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!

שמה הרחק את חופשיה
איש לא ישלוט באחותי
רק במקרה את בסביבה -
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי

בפוסטים הבאים - נצלול לעולם המורכב של פרדוקסיה, נראה דוגמאות שונות לפרדוקסים ונבין איך אפשר, כמו פרדוקסיה לצעוד על החבל הדק, המתוח, מעורר האימה, או אפילו - להיות זו שקופצת על החבל ונהנית מהערך והתועלת שקיים כשהיא אוחזת בו זמנית בשני קצותיו.

ובלי מטאפורות: בעולם פרדוקסלי, שניגודים וסתירות מתקיימים בו יחד באופן בלתי פוסק,
האם ואיך אפשר למנף ולהפוך את השונות לעוצמה, לערך, ליופי?