תרגיל מעולה לפיתוח גמישות מחשבתית וקבלת החלטות


18 Feb
18Feb

כן, לא, שחור, לבן

זוכרים את "כן, לא, שחור, לבן"? כשהייתי ילדה ממש אהבתי לשחק אותו :). (דברים שמשמחים ילדים)
כשכתבתי את הפוסט הזה נזכרתי בו.
לא תאמינו, למשחק השנות שמונימי הקטנטן הזה יש ערך משלו בויקיפדיה:

"כן לא שחור לבן הוא משחק מיומנות דיבור.
מטרת חלק מן השחקנים להימנע מאמירת אחת המילים "כן", "לא", "שחור" ו"לבן".
מטרתם של שחקנים אחרים היא להכשילם בכך.
מותר להשתמש במילים חליפיות, כגון "יש/אין", "חיובי/שלילי" ובמילות ההיסוס כגון: "אולי", "יכול להיות" ו"ייתכן"".

 (ויקיפדיה)


שני דברים קפצו לי לעין בהגדרה של ויקיפדיה.
הראשון, שמדובר במשחק מיומנות דיבור שמבוסס על ניסיון של צד אחד להכשיל את הצד השני.
איך נכשלים? אומרים כן, לא, שחור, לבן.
השני, הוא הדרך להיחלץ מכשלון, בין היתר על ידי חיפוש אלטרנטיבות והרחבת השפה למילים רכות יותר כמו: אולי, יתכן, אפשרי.
המשחק הזה הוא מיקרוקוסמוס לחיים עצמם.


המילים שיכולות לעזור להתקדם במשחק, מילים כמו "אולי" ו"יתכן" הוגדרו בויקיפדיה כמילות היסוס.
"היסוס" עלולה להשתמע כחוסר בטחון, עמידה על הגדר, אי נקיטת עמדה, חוסר החלטיות.
מצד שני יש בהיסוס סוג של ענוה, שיקול דעת, הכלת מורכבות.
הוא לא שחור ולבן
הוא...
אפור.


אני יודעת שיצא לו שם רע, לאפור. פנים אפורות הן פנים עייפות, חסרות חיות, מזג אויר אפור יכול להשמע קודר ומדכא, והפיל שרצה להיות הכי חשב שלהיות אפור זה משעמם.

אבל אני... כל כך אוהבת אפור!
הוא משרה עלי רוגע. מן... קרירות חמימה, אירופאיות כזו, כן. הכל נראה לי יפה לידו.

הנה כמה משפטים נפלאים על אפור:

"Gray is the queen of colors, because she makes everyone else look good"

Helen Van Wyk

"A gray day provides the best light"

Leonardo da Vinci

"Gray is the color... the most important of all... absent of opinion, nothing, neither/nor"     

Gerhard Richter

"Gray hairs seem to my fancy like the soft light of the moon, silvering over the evening of life"

Jean Paul

"The color of truth is gray"    

Andre Gide 

"Life is not black and white; there is some gray nuance to it"

Pilou Asbaek




"שחור ולבן הם לא ממש צבעים. שחור הוא היעדר של אור לגמרי ומשום כך הלילה שחור. הלבן לעומתו הוא תערובת של כל הצבעים הקיימים גם יחד." 
(אאוריקה)

מהמשפט זה אפשר לראות את הבעייתיות הזהה שיש בשחור ובלבן.
כל אחד מהם הוא או הכל או לא כלום.
כל אחד בפני עצמו יפה, חשוב והכרחי,
אבל הן קצוות. קשה לעמוד לידם. אחד זוהר מסנוור. אחד חושך מעוור.

לעומתם, האפור...
לכאורה הוא אמצע, "פרווה", לא שחור ולא לבן.
מצד שני הוא שחור וגם לבן ביחד. הוא מיזוג. הוא עמוק. הוא מורכב.
שמש קופחת ולילה בלי כוכב שנפגשים בצהרי היום, בצל.

בפוסט הזה אני רוצה להכיר לכם כלי חשיבה מעולה לקבלת החלטות, שהיופי שלו הוא בזה שהוא מאפשר לנו לראות את האפור.
ולא סתם אפור, קשת של אפורים. 50 גוונים של אפור.


                                                                                                                     * * *

הבעיה עם טבלת יתרונות וחסרונות - "פשוטה", "קלילה", "זורמת", מפתה, אבל...

מה תמיד אמרו לנו שכהיה לנו קשה להחליט?
 לכן תעשו לכם טבלת בעד-נגד, תראו מה יש יותר ולפי זה תחליטו.
כאילו שזה כזה פשוט.

מה הבעיה עם טבלת יתרונות-חסרונות?

היא לא מפשטת, היא משטיחה. 
היא מחזקת את ראיה דיכוטומית, חלוקה גסה של המציאות לטוב ורע.
היא מעודדת נחרצות, וגם קצת פזיזות ופשטנות.
היא מתיימרת להציג אמת אבסולטית על חשבון ראית גם וגם, מורכבות ועומק.
היא לא אובייקטיבית. מראש אנחנו בדרך כלל מוטים לצד אחד, והטבלה משקפת את העמדה הראשונית שלנו.
היא עלולה להכיל אי דיוקים ופרטים שאין אפשרות לשקול, למדוד ולהעריך את השפעתם על התמונה הכוללת.
בקיצור, היא גם מתנשאת, אטומה ויומרנית :). 
היא לא באה ללמוד. היא לא באה להקשיב. היא באה לשפוט.
אין בה מרכיב של שאילת שאלות, אין בה רכות של הטלת ספק.
והיא מושכת אותנו יחד איתה למקומות הפתייניים והאפלים שלה!.

בתהליך ההחלטה, אנחנו מחפשים דרך שתעזור לתפוס את המורכבות ולקבל החלטה מתוך הבנה אמיתית ועמוקה של המצב. 


      * * *

PMI - האחות העמוקה, השקולה והרצינית של טבלת בעד נגד (והיא לא פחות כיפית, היא יותר)

אחרי ההקדמה הארוכה הזו אני רוצה להכיר לכם כלי חשיבה מעולה לשילוב בתהליכי קבלת החלטות מכל סוג ולפיתוח גמישות מחשבתית.
לכלי החשיבה הזה קוראים PMI, פיתח אותו אדוארד דה בונו (Edward De Bono)
אחד המומחים המובילים והמשפיעים בעולם בתחום החשיבה, שייסד את המונח "חשיבה לטראלית" - חשיבת רוחב, שמהותה ומטרתה פריסת אפשרויות, התבוננות רוחבית ולא ליניארית על מצבים וסיטואציות שמצריכים מאתנו חשיבה מושכלת.
PMI הוא אחד מעשרות טכניקות לחשיבה אפקטיבית שפיתח דה-בונו, והוא מהווה חלופה או הרחבה לטבלת יתרונות וחסרונות, שיש בה כאמור משהו מאוד דיכוטומי.
אם בטבלת יתרונות חסרונות אנחנו חושבים על ענין- מטרה, אתגר או סוגיה ומשבצים יתרונות וחסרונות לפי מה שעולה לנו בראש באופן חופשי,
 כאן אנחנו פועלים בצורה שונה- אנחנו מנתבים את המחשבה כל פעם לכיוון אחד בלבד, פעם לפלוסים (p), פעם למינוסים (m) ופעם למרכיב נוסף, אפור, רך, מרתק, שהוא ה - i) = intresting) - מעניין. זה אומר שאנחנו פעם אחת חיוביים, פעם אחת שליליים ופעם אחת סקרנים. ובסקרנות נמצא הפתח לעלות על תובנות חדשות, לפתח רעיונות, לגלות משהו שלא ראינו קודם.

קבלו 3 דוגמאות ליישום PMI - בשלושה תהליכי חשיבה  שונים: 
התבוננות על תוצאה מסויימת שלא בשליטתי: מצב נתון, עובדה קיימת.
בחינה וחקר 2 גישות כאשר אני מזדהה יותר עם אחת מהן
תהליך קבלת החלטה כן/לא לגבי אפשרות מסויימת

                                                                                                            

דוגמא מס' 1: איך להסתכל על תוצאה או מצב נתון מתוך גמישות ופתיחות מחשבתית? 

בינואר 2019 פורסמו במהדורת החדשות המרכזית בסדרת כתבות, תוצאותיו המביכות של תחקיר עיתונאי שנקרא "מבחן הניקיון", שמטרתו היתה לבדוק האם בתי המלון בני 3-5 כוכבים מקפידים להחליף את המגבות, המצעים והציפיות, לנקות בין אורח אחד לשני ולחטא היטב את אסלת השירותים.
בתחקיר השתתפו, ללא ידיעתם כמובן, כ-16 מלונות שונים מירושלים, תל אביב, ים המלח ואילת במבדק פתע במהלכו צוות התחקיר שכר יום אחרי יום חדר מסויים, כשבין לבין ריססה התחקירנית את המצעים, המגבות והאסלה בספריי מיוחד שאפשר לראות רק באור אולטרה סגול, כדי לבדוק אם למחרת ישאר זכר ממה שריססה.
בתחקיר נמצא שחלק גדול מבתי המלון הפופולריים והיוקרתיים בישראל לא הקפידו לספק מגבות חדשות, להחליף את הסדינים והציפיות, וברוב בתי המלון אפילו לא ניקו את האסלה.
על פניו, אין דרך להסתכל על הדבר הזה בחיוב.
תחקיר שתוצאותיו לא רק מדאיגות, אלא גם די מבאסות - הן מטילות צל על הסיכוי להנאה עתידית מחופשות!
המחשבה שמלונות יוקרה נכשלו במבדק מעוררת קשת רגשות שנעות בין כעס, עלבון וגועל.

תמונה: pexels

בואו נראה איך אפשר להשתמש ב-PMI כדי לבחון ולהתמודד עם מצב מסויים שיש לו אוריינטציה שלילית, מאכזבת או בלתי משביעת רצון.
לאחר ההדגמה תוכלו לחשוב על סיטואציה דומה בחיים האישיים או המקצועיים, שהתגובה הטבעית לגביה היא כעס, אכזבה או דחיה.
בשלב הראשון נחשוב רק על הדברים החיוביים בהקשר לעובדה המסויימת שאנחנו מתבוננים עליה בזכוכית מגדלת. אם יעלו בנו הדברים השליליים, לא נתייחס אליהם. לא נרשום אותם בצד ולא נשבץ אותם בשום מקום אלא פשוט נתעלם מהם.
לפעמים קשה מאוד לחשוב על דברים חיוביים, סבירות גבוהה שחלק מההתמודדות תהיה להעלות תשובות מגוחכות או הומור שחור, שברור שאין לנו הזדהות איתם. אבל נכתוב גם אותם. אתם תראו שפתאום יעלו לכם גם תשובות רציניות והגיוניות.
באופן עקרוני, על פי דה-בונו, ההנחיה היא להתחיל דוקא בפלוסים, לעבור למינוסים ואז למעניינים.

נתרגל על "מבחן הנקיון":
פלוסים: (+)
+ הזדמנות להזכר בפתגמים: לא כל הנוצץ זהב, אל תסתכל על הקנקן אלא במה שיש בו, אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר.
+ תובנה אישית- יש מצב שגם בחיים לא כל מה / מי שנראה חלק ומושלם באמת כזה מבפנים.
+ חסכון - פחות בא לי על חופשות, או יותר בא לי על חופשה באוהל.
+ הזדמנות להדגיש מי מחליפה את המצעים בבית ולזכות בתהילה לרגע.
+ מעתה יש לנו בסיס אידיאולוגי לאילוצים כלכליים. בתחקיר היה יחס הפוך בין כמות הכוכבים לתדירות ההחלפות.
+ בעקבות הכשלים, יצא תחקיר, בעקבות התחקיר, יצאה אמת לאור, בעקבות האמת אולי יהיה שינוי.
+ טוב שאנחנו לא ישנים במלונות יוקרה. עכשיו נזכרתי מתי ישנתי פעם אחרונה במלון יוקרה. זה היה באודייפור המדהימה בהודו.
מינוסים (-):
- בהרודס לא מחליפים מצעים ומגבות.
- איזה עצוב שתם עידן התמימות ולעולם כבר לא ארגיש במלון כמו נסיכה, תמיד יקנן בי הספק.
- עובדי מלונות בוחרים או נאלצים לרמות מסיבה כלשהי, להפוך שמיכה או כרית במקום להחליף ציפה או ציפית. יתכן לחץ זמן, עומס לא יתואר, דרישות בלתי אפשריות, מצב רגשי.
-פעם אחת לפני 20 שנה, (אוי זה נשמע המון) ישנו בהרודס אילת כשעתי היה קצין וקבלנו מהצבא 3 לילות ב-720 ש"ח. אז יכול להיות שישנתי 3 לילות על רוק של קצין אחר שלא אהבתי.
מעניין (i):
מעניין האם יהיה שינוי בעקבות התחקיר?
מעניין האם מה שעלה בתחקיר כתקין או לא תקין הוא מקרה חד פעמי?
מעניין אם אפשר להסיק מהתחקיר בארץ גם על מלונות בחו"ל?
מעניין מה גורם לעובדי המלונות לא לעשות את עבודתם?
מעניין האם תהיה פגיעה בביקוש למלונות בעקבות התחקיר?
מעניין האם בצימרים המצב שונה בגלל שהחדרנים הם בעלי המקום?
מעניין אם הדבר הזה יוריד את רמת האמון והאהדה לאינסטגרם ורשתות חברתיות שמציגות אשליה של שלמות?


דוגמא מס' 2 - בחינת 2 גישות, כאשר יש לי נטיה להזדהות עם אחת מהן

לפני מספר חודשים זכיתי להנחות ולעבור סדנא מרתקת (בזכות שיח מאיר עיניים שמיד אספר עליו) בתכנית קרב הנהדרת שמפעילה החברה למתנ"סים.
תכנית קרב משולבת בבתי ספר רבים בפריסה ארצית, ובמסגרתה מתקיימים שיעורי אמנות ועבודה יצירתית בחומרים במתכונת סטודיו פתוח שמאפשרת חופש יצירתי, ביטוי אישי והעצמת תלמידים דרך מגע בלתי אמצעי ובלתי מילולי עם מגוון רחב של חומרים וטכניקות עבודה.
צוות התכנית מורכב מנשות חינוך מוכשרות, רגישות וחכמות אחת-אחת, אז קודם כל אני שמחה על ההזדמנות לשבח עבודה מדהימה שנעשית בבתי הספר.
קורים גם דברים טובים כמו קרב במערכת החינוך הפורמלית.
מטרת המפגש היתה, בין היתר, לפתוח את הראש לכיווני עבודה נוספים, לרעיונות חדשים לפרוייקטים, לשיח מקדם מתוך מקום בריא ושמח על העשיה הפורה שכבר מתקיימת.
רכזת התכנית העלתה רעיון לדיון מפרה ומעניין מאוד, במהלכו ניקח שתי אושיות מוכרות ומשפיעות מתחום החינוך לאמנות, בתיה עוזיאל ומלכה האס, שמייצגות כל אחת גישה ועמדה מבוססת ביחס לשאלה מהו ואיך צריך להראות חינוך לאמנות? ודרכן נבחן באופן רחב עקרונות, אמונות ותפיסות.

בתיה עוזיאל (1934-2018) היתה אמנית ישראלית ומורה למלאכת יד, מחלוצות ה-DIY והמחזור. היא הגישה בטלויזיה הלימודית את התוכנית "מלאכת יד עם בתיה עוזיאל", שממנה צולמו כ-300 פרקים. היא התפרסמה בזכות הביטוי שהפך לסמל הכר שלה: "במקרה הכינותי מראש" :) (למרות שהיא התעקשה שמעולם לא אמרה את המילה "במקרה" לפני "הכינותי").
בתכניות השונות היתה הצגה מובנית וסדורה של תהליך יצירת אובייקט שימושי כלשהו כלשהו מא' ועד ת'.
מלכה האס (נולדה ב-1920)) היא מחנכת וחוקרת התפתחות הילד. היא מוכרת בזכות פיתוחה את מה שהפך להיות חלק בלתי נפרד מהגנים הקיבוציים: "חצר הגרוטאות" - מרחב שהאס האמינה שהילדים יכולים הילדים לפתח בו אישיות עצמאית בעזרת עבודה, יצירה, הפעלת יכולותיהם ודמיונם באופן חופשי, תוך ליווי והכוונה של מבוגרים באופן עדין ומוקפד. בתור אשת קיבוצניק וחברת קיבוץ בהווה, שמעתי עליה לא פעם כדמות מיתולוגית שהכשירה נשות חינוך רבות שדבקו בה ובעקרונות הנחרצים של איך צריכה להתקיים שגרת הגן והטיפול בגיל הרך.
לכאורה, תכנית קרב קרובה יותר למשנתה של מלכה האס, סטודיו פתוח שמאפשר מפגש חופשי ובלתי אמצעי עם חומרים. גן עדן של ביטוי עצמי שבו אשת קרב מכוונת, מנתבת ומאפשרת תהליך יצירה חופשי, בלי דרישה לחיקוי או השלטת תוצר כזה או אחר.

דרך תהליך מרתק של PMI, שמטרתו היתה לייצר גמישות מחשבתית והתבוננות מחודשת ורעננה במטרה לחשוב פתוח על רעיונות לעשיה ופיתוח,
בחנו את הפלוסים, המינוסים וה"מעניין" בכל גישה.
ליוינו את השיחה במפת חשיבה שנרקמה במקביל לדיון ותיעדה אותו.
לכאורה, 2 קצוות. 2 גישות שונות בתכלית.
אחת מעודדת תוצריות, אחת כמעט מתנגדת לתוצריות.
באחת המורה במרכז, מנחה, מדגימה, מכתיבה פעולות. בשניה הילד במרכז, עובד באופן חופשי לחלוטין.
אחת מביאה מראש חומרים מסויימים, ללא אלמנט של בחירה. השניה מביאה מרחב פעולה שיש בו שפע של בחירה מתוך חומרים ואובייקטים זמינים לדמיון הפרוע.
עם זאת, מה שעלה ב-PMI היה מדהים!
גילינו את נקודות הדמיון וההשקה בין שתי הנשים המרשימות והמשפיעות האלו:
שתיהן היו חלוצות בתחומן
שתיהן היו כריזמטיות וסוחפות מאוד
שתיהן האמינו במחזור ועבודה עם הקיים, פירוק והרכבה.
בשתיהן היה סוג של נוקשות, הקפדה, דרך חינוכית שאין לסטות ממנה.
ועוד...


דבר נוסף שהיה מרתק, היה לראות את הטוב בגישה שחשבתי שאני פחות מזדהה איתה, 
ואת הפחות טוב בגישה שאני מתלהבת ממנה יותר.
למשל, בתהליך העבודה שמנחה בתיה עוזיאל ומבוסס על חיקוי, מצד אחד אין כמעט או בכלל מקום לחופש יצירתי של הילדים - ועם זאת אפשר לזהות ערכים מוספים רבים, כמו חוית הצלחה, רכישת מיומנויות טכניות, סבלנות, יסודיות, דיוק, תשומת לב לפרטים, אסתטיקה ועוד.פתאום הבנו שגם אצל בתיה עוזיאל יש דגש על תהליך ולא רק על תוצר, פשוט בדרך ובגישה אחרת.
דרך ה PMI יכלנו לאמץ במודע ובמכוון גם נקודת מבט ביקורתי על הגישה המלכה האסית, ולמצוא קשיים, בעייתיות או כשלים אפשריים כמו סכנה של חוסר התאמה לילדים מסויימים, ביטול מקומם של ההורים והצוות ועוד.
וכמובן, ה"i" הוא שנושא את הבשורה המשמעותית, את השאלות שמעוררות ענין, מחשבה, פתח למקומות חדשים שלא דרכה בהן כף רגלנו עד כה.

לגבי בתיה עוזיאל עלו שאלות מרתקות כמו:

מעניין איך נותנים פרשנות רחבה בלימוד טכניקה?
מעניין אם יש ערך בלימוד טכניקה או בקצב איטי? ענינו: אימון, חיבור לערך של מלאכות קדומות.
מעניין איך לתת מענה לשונות? לקצבים שונים? לסגנונות למידה שונים? ללקויות?
מעניין איך שומרים על ייחודיות, יצירתיות, ביטוי אישי?
עלו גם שאלות פותחות, מערערות ומרגשות כמו:
מעניין אם הלכנו רחוק מדי בהתנגדות שלנו?
מעניין איפה האמצע?
מעניין מה אנחנו מאבדים כשאנחנו מוותרים על גישת בתיה עוזיאל?

לגבי מלכה האס, עלו שאלות מעניין כמו:
מעניין מה היו המחירים?
מעניין איזו שיטה מלכה האס היתה מפתחת בכפר סבא 2018?
מעניין איך זה היה להיות הילד שלה?

בזכות ה"מעניין" נפתחו שאלות "אפורות" ועמוקות כמו:
מעניין האם יש דרך לשלב את מלכה עם בתיה?
מעניין האם אפשר לשאל "תורה גדולה" כשאת אישיות מהיישוב, לא גורו חינוכית?
                                                                                                                                   

דוגמא מס' 3: בחינת אפשרות בתהליך קבלת החלטה

הדוגמא השלישית, היא שימוש ב- PMI לבחינת אפשרות כלשהי עליה צריכה להתקבל החלטת כן/לא, לא משנה אם המצב הוא שיש לנו נטית לב מובהקת לאחד הצדדים (מתלהבים מאוד או מסוייגים מאוד) או שלחלוטין אין לנו כיוון ותחושת בטן.
לפני כשנה פגשתי את תמר, שרצתה לקבל החלטה לגבי מקום לימודים לתואר ראשון.
בדרך אגב היא שתפה, שעברה לה בראש המחשבה ללמוד בתל חי, אבל זה "בגדר חלום".
"בגדר חלום"?
בתהליך PMI קצר ומהיר, לקחנו את הכדור פורח הזה, הכוכב הזוהר, האגרטל העדין, הצמר גפן המתוק ופירקנו אותו כמו שמפרקים מוקש בשדה הקרב.

התחלנו מהפלוסים, תפסנו אותם אחד אחד כמו שמושכים וקושרים זר של בלונים צבעוניים עד שכולם נגמרו: להגשים חלום ולו לתקופה לגור בצפון/לגור בקיבוץ, חויה חד פעמית, מקום זול יחסי לחיות בו, דף חדש לגמרי בחיים, מרגש, חויה של אומץ, הרפתקאה, להתפתח לבד, להכיר את עצמי רחוק.
אחר כך התעמקנו רק במינוסים: להתחיל לבד לגמרי, התחלה מפחידה, להיות רחוקה מהבית, מהמשפחה ומהחברות.
ואז הגענו לחלק המעניין, למעניינים: מעניין אם אצליח למצוא עבודה? מעניין אם אצליח למצוא עבודה טובה? מעניין אם אמצא חברים? מעניין אם אצטרך לקנות אוטו? מעניין איך יהיה לי להיות רחוק מאמא? מעניין אם אצליח להסתדר בכוחות עצמי? מעניין אם יהיה לי טוב?
סשן ה-PMI הפך את מה שהיה "בגדר חלום" למציאות אפשרית, ריאלית. דרך שלושת המרכיבים שנבחנו כל אחד בתורו בלי הפרעה, נוצרה בהירות, והיה יותר קל לקבל החלטה.
(בסופו של דבר הבחירה שנעשתה היתה ללמוד בתל אביב, למרות שבפלוסים היו מספרית יותר מרכיבים מאשר במינוסים).

                                                                                                                                    * * *

לסיכום, ממליצה בחום לנסות. כלי פשוט וחזק. מתאים לתהליכי קבלת החלטות,
לבחינה של מודל, אפשרות, פעולה או גישה מסויימת בארגון, בחיים המקצועיים או האישיים,
כדרך להרחיב את נקודות המבט על סיטואציה בתהליכי שינוי,
התבוננות עומק ברעיון שמסנוור אותנו או להפך, סיטואציה שמאפילה על חיינו.
עוזר להגמיש את החשיבה שלנו, שכל כך אוהבת להתבצר, להתקשח.
לתפוס מורכבות.
לראות אפור.

תמונה: pexels


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.