חשיבה פרדוקסלית - להחליף או-או בגם-וגם

זוכרים את הקטע הידוע מ"בלי סודות", 
(אם השם לא מוכר, סימן שאתה צעיר כמו יום אביב בהיר) 
שבו שוכנים בכפיפה אחת ארבעה צלילים שאחד מהם "לא שייך"?
המשימה: למצוא ולהוציא משם את האלמנט הזר. 

ואולי אפשר למצוא דרך לחיות איתו בשלום? או אפילו למצוא שהוא נחוץ? 
אולי גם משהו לא שייך יכול להשתייך ואולי אפילו להביא ערך משמעותי?

שלי מרכוס, סופרת ומנחת סדנאות כתיבה, הציעה פתרון אחר ליישוב הסתירה בפוסט יפה שבו היא מדברת על היותה "שייכת ולא משתייכת".

קרדיט: שלי מרכוס, לפוסט המלא

משמעות המילה פרדוקס - במקור מיוונית - היא: "נגד הדעה המקובלת" (para = נגד, doxa = דעה).

בפרשנות היומיומית, פרדוקס הוא מצב שבו חיבור בין מרכיבים לכאורה לא מתאימים , מייצר תחושה לא נוחה ולא הרמונית,
או כמו שאומרת פרופ' מריאן לואיס (נפגוש אותה כאן בהמשך):
"פרדוקסיה פירושה: "מעבר לכל יאמן", כי זה נראה לא הגיוני, אפילו אבסורד, שניגודים יכולים להתקיים יחד, אבל מתוך PARADOX MINDSET - מתחים הם טבעיים, אנושיים ובעלי ערך". (Marianne Lewis)

אם ניקח כדוגמא את "מקום שמח", הסדרה שמילאה את הפידים של כולנו בטורי דעה, 
אני נזכרת בשתי סצנות פרדוקסליות:
האמירה של נדב על אמא שלו, נעמי-תיקי: "היא לא לטעמי" - היא פרדוקסלית כשמדובר במשהו שבן אומר על אימו ולא על מפלגה או מנה במסעדה. 
אבסורדי באופן שמעורר צחוק למרות ולצד הכאב.
כשורד קוראת עם המטופלת שלה ספרות אירוטית בתוך סשן טיפולי זה מרגיש לה פרדוקסלי גם כמטפלת וגם באופן שבו הטקסט צורם לצד כל מה שהיא עוברת בחיים הפרטיים שלה.

אז הנה. גם אני אמרתי משהו על מקום שמח:)

ניגודים, שונות, פערים, מתחים, קונפליקטים - הם דבר טבעי ובלתי נפרד מכל מקום שיש בו חיים.

השאלה היא, במציאות חיינו הכה פרדוקסלית - 

האם יש דרך לא רק "לחיות עם" "להתמודד עם", "לגשר על", "לתעדף בין" - כל אלו, אלא למנף אותם כבעלי ערך דווקא בגלל קיומם, כאנשים, כחברה, כארגונים?

כשצללתי להכיר חוקרים ודוברים עכשוויים שהתעמקו בנושא - נחשפתי לכוח האדיר של פרדוקסים - הרבה מעבר לשעשועים לוגיים או לדיונים פילוסופיים סוקרטס-סטייל. ("אני יודע שאני לא יודע כלום").

יש הבדל בין הפרדוקסים עצמם - שהם עובדה בשטח, קיומם הנתון של אלמנטים מגוונים ומנוגדים - לבין חשיבה פרדוקסלית (PARADOX MINDSET) - שהיא שימוש מכוון בפרדוקסים.

כשמקבלים את הפרדוקסים כמצב קיים, בלי לנסות לטשטש, לסנכרן, לסנתז את המרכיבים הסותרים - הם יכולים לשמש בסיס ומנוע עוצמתי לפריצות דרך אישיות, ארגוניות ועסקיות.

בפוסט הזה אני מתרגשת להגיש 4 נקודות מבט מרתקות בעיני לשימושים שונים בפרדוקסים כמשאב.

1. חשיבה יצירתית על אתגרים ובעיות - Bruno Anneta 

האסטרטגיה:  אמירה פרדוקסלית כטריגר יצירתי

"אנחנו יצורים פרדוקסלים ולכן אנחנו צריכים להשתמש בחשיבה פרדוקסלית כדי לפתור את הבעיות שלנו".

ברונו אנטה (Bruno Anneta), אמן, אנימטור, מחנך ומורה למדעים, אומר שחשיבה פרדוקסלית היא דרך חשיבה שעובדת בהלימה עם המבנה הפרדוקסלי והמפוצל של המוח האנושי.

לדבריו, הסיבה שיש לנו שתי המיספרות, שכל אחת פועלת ותופסת אחרת את המציאות, היא כי אנחנו זקוקים לשתי נקודות המבט הללו על העולם:

ההמיספרה הימנית - רואה את התמונה הגדולה, דרך חשיבה תהליכית ומסתעפת ותפיסה שהשלם גדול מסך חלקיו,
ההמיספרה השמאלית - מתמקדת בפרטים הקטנים, מיישמת חשיבה מתכנסת כדי לזקק מסקנות ולבחור בפתרון אחד. 
שתי ההמיספרות מחוברות על ידי צרור סיבי עצב - "הקורפוס קולוסום", דרכו הן מתקשרות ביניהן, באופן דומה חשיבה פרדוקסלית היא צורת החשיבה המקבילה למבנה הביולוגי הזה, שמחבר בין שני צידי המוח.

"כמו שיחה ממשית בין ההמיספרה הימנית, זו שמחפשת ודאות ולא רוצה לבזבז זמן, לשמאלית - שמבינה שצריך לשחק כדי לגלות אפשרויות".

ברונו מציע את סמל היין והיאנג כהשראה לגישה פרדוקסלית בריאה בהתמודדות עם אתגרים ומורכבויות: 
החצאים מייצגים את ההמיספרות השונות, הטבעת החיצונית מייצגת את הבעיה או האתגר שאנחנו מנסים לפצח.

"חשבו על הנקודות כעל עיניים של דג - תמיד צריך להתבונן ולפקוח עין על הצד השני. 
מבחינת המוח, כשאתה עובד על הפרטים אתה תמיד חייב לחשוב גם על התמונה הרחבה, ולהפך. אני אומר שהסמל של היין ויאנג משקף את מה שאני קורא לו "אופוזיציה הרמונית" – שני כוחות מנוגדים שפועלים יחד, בהרמוניה".

השטח האפור: מרחב אי הודאות, השאלות והגילוי

ברונו מדגים שאם נסובב (כמו סביבון) את סמל היין -יאנג, נקבל מצב חדש - שטח אפור חלק, שהוא לחלוטין אשליה, כי אין שם באמת אפור רק שחור ולבן. 

הסיבוב והתנועה מאפשרים ומשקפים מעבר בין חשיבה מסתעפת ומתכנסת, אל תוך מרחב אפור שהוא מרחב אי הודאות, שחיוני ליצירתיות וחדשנות. 

האזור האפור מוביל אותנו לתהות: מה יש שם?

"כמתנת פרישה לאבי רציתי להחזיר אותו לכפר האיטלקי הקטן שממנו הוא הגיע, קלבריו, שממנו היגרנו לאוסטרליה ב 1961.  
לצערי הוא לא יכול היה לטוס בגלל בריאות לקויה, אז אמרתי לעצמי, אם אני לא יכול לקחת אותו לכפר אביא את הכפר אליו, אמרתי ולא בדיוק הבנתי למה אני מתכוון. 
בסופו של דבר, החשיבה הזו הובילה אותי ליצירת דגם מוקטן מלטקס ופוליאריתן מוקצף (של הכפר)".

ברונו מספר שכדי למצוא פתרון יצירתי, הוא שאל את עצמו שאלה פרדוקסלית: 
על מה אני לא חושב ומה אני לא רואה?

וגם אמר לעצמו אמירה פרדוקסלית:  
אפשר להגיע למקום בלי להגיע אליו. 

צילום מסך מתוך הסרטון של ברונו, המודל 

הרעיון הפרדוקסלי שברונו הגיע אליו מזכיר את הפתרון היצירתי שאבא שלו מצא כדי לשמר את זכרונותיו כחקלאי בחווה בקלבריה, איטליה, לפני שהמשפחה הגרה לאוסטרליה בשנות ה-60.
הוא יצר מודלים מיניאטוריים של כלים ופריטים יומיומיים, והעניק אותם כמתנות למשפחתו. 

"הדגמים היפים שלו בעבודת יד מייצגים את המאמצים המודעים של הורה ליצור במיניאטורות פרקטיקות חקלאיות מסורתיות ממולדתו כדי להדגים את חייו הקודמים בצורה מוחשית לילדיו ולנכדיו. לא רק שהם לוכדים את החיים באיטליה הכפרית אלא גם נותנים חומריות לזיכרונות וחוויות מהגרים בצורה שניתן לדמיין." 

Domenico Anneta, 1960, מכאן
מתוך אוסף מוסיאון ויקטוריה, אוסטרליה

אחד הדגמים שדומניקו יצר בין השנים 1990-1994

מסר מברונו :
"הניסיון האישי שלי מלמד שחשיבה פרדוקסלית היא לא נוחה, אך היא נעשית קלה יותר ככל שמשתמשים בה."

דוגמאות נוספות לשימוש מכוון בפרדוקסים כאסטרטגיה יצירתית  

יקב זלדה

80% כנראה יפספסו את התוית הפרדוקסלית המבריקה הזו, שבה מתקיימים זה לצד זה ניקיון עיצובי, אלגנטיות ויוקרה יחד עם תחושת "טעות", "בלבול" וקהות חושים.

המפגש ההזוי בין מרכיבים שלכאורה לא מתאימים: תווית פורמלית, סטנדרטית, מהוגנת
וטקסט מוטרף משהו על גביה, שכאילו נכתב בשכרות - מייצר הלימה מושלמת בין צורה לתוכן וחווית משתמש שמתחילה כבר בבקבוק - שכולו נונסנס ורוח שטות.

KFC

דוגמא נוספת לחיבור אבסורדי בין עולמות: (הרחבתי עליה בפוסט הקודם)

KFC ספרד השיקו בספרד בושם בלעד שמופץ במהדורה מוגבלת, כן כן שמעתם נכון.
KFC, בושם. 
כבר נשמע מוזר ולא מתחבר.
מבחינת הארומה, אומרים שהוא מכיל תערובת ניחוח רענן של גרניום והדרים, המשולבים ברמזים של פלפל ורוד וברגמוט. 
מעורר הערצה או בחילה?

מה שבטוח - מעורר תשומת לב.

והנה הפרסומת הפרדוקסלית...

2. שימוש בחשיבה פרדוקסלית לצורך השפעה ושינוי עמדות - פרופ' בועז המאירי

האסטרטגיה:  יצירת תחושות פרדוקסליות אצל קהל היעד 

"להוביל אדם לתפוס באופן פרדוקסלי את אמונותיו החברתיות, או את המצב הנוכחי כבלתי רציונלי וחסר היגיון".

ב- 2014 נערך ניסוי שבו השתמשו בחשיבה פרדוקסלית במסגרת מחקר חברתי שהוביל פרופ' בועז המאירי. 

"בניסוי נעשה שימוש במידע,  העולה בקנה אחד עם האמונות החברתיות המוחזקות והרווחות במקום מסויים, אך של תכנים קיצוניים שנועדו להוביל אדם לתפוס באופן פרדוקסלי את אמונותיו החברתיות הקיימות כיום או את המצב הנוכחי כבלתי רציונלי וחסר היגיון".
(מתוך המאמר המלא על הניסוי, PANS)

הניסוי נמשך 6 שבועות, ובמסגרתו נבנה קמפיין רב-ערוצי בשם: "הסכסוך".
הקמפיין עלה החל מה-10 בספטמבר 2015 והופץ בעיר במרכז ישראל עם כ-25,000 תושבים.

הקמפיין כלל את הערוצים הבאים: 

- באנרים מקוונים שהוצגו רק לתושבי העיר (דרך כתובות IP) - העבירו אותם היישר לסרטוני "הסכסוך", בעת הגלישה באינטרנט, לרבות אתרי האינטרנט הפופולריים ביותר בישראל. ( (לערוץ היוטיוב של "הסכסוך").

- מודעות ביוטיוב, שכללו קטעי וידאו של "הקונפליקט", כולל חשיפה חוזרת ומוגברת למי שצפה בסרטונים ונחשף פעם אחת לקמפיין.

-שלטי חוצות "הסכסוך" הוצבו ב-20 מקומות מרכזיים שונים בעיר במשך כשבוע וחצי. 

-עבודת שטח, שבה חולקו כמה מאות חולצות "הסכסוך", בלונים ו-4,000 חוברות לעוברים ושבים במיקום אסטרטגי במרכז העיר. (במהלך המחצית השנייה של הקמפיין).

>> תוצאות ששת שבועות הקמפיין:
- יותר מ-4.4 מיליון חשיפות לבאנרים המקוונים, 95% מהן היו בעיר היעד ובסביבתה הקרובה. 
- בנוסף, כמעט מיליון צפיות עבור 5 קטעי "הקונפליקט" ביוטיוב.

לינק למאמר המלא על הניסוי >>

פרופ' בועז המאירי

בעקבות הקמפיין נערך מחקר.

המשתתפים לא היו מודעים כלל לקשר בין הסקרים עליהם התבקשו לענות לבין הקמפיין, שהתקיים בעיר הולדתם, ולא קיבלו כל מוטיבציה חיצונית להיחשף לחומרי הקמפיין כחלק ממנו.

פרט חשוב: במהלך מסע ההתערבות (ספטמבר-אוקטובר 2015), פרצה אינתיפאדת הסכינים, עם תקיפות בערים מרכזיות בכל רחבי ישראל, מזרח ירושלים והגדה המערבית. 

"ההסלמה האלימה הזו סיפקה לנו את ההקשר האומלל הדרוש כדי לבדוק אם התערבות החשיבה הפרדוקסלית תהיה יעילה גם מול התפתחויות שליליות מאוד הקשורות לסכסוך שעוררו פחד ואיום מתמיד. 
התוצאות הראו שהרוב שינו את עמדותיהם מנוקשות לפייסניות, וזה אפילו ניכר בבחירות שנערכו לאחר שנה".

יוצא לכם לחוות מצבים שבהם דוקא הסכמה, ריצוי או חיזוק העמדה שלכם - מייצרת באופן פרדוקסלי התרחקות או התנגדות פנימית?

לי זה הזכיר את צ'אט. כשהוא מסכים איתי על כל דבר, יורד לי ממנו לגמרי.

מה דעתכם על הניסוי?

3. "חוסר עקביות עקבית" כאסטרטגיה לשרידות וצמיחה עסקית - Wendy Smith

האסטרטגיה: בחירה מרובה ונדידה מתמדת בין האלטרנטיבות 

"אנחנו יכולים לחבק ולקבל את שני הצדדים במה שאני מכנה גישה פרדוקסלית"

ד"ר וונדי סמית' (Wendy Smith) חוקרת ומלמדת מנהיגות וניהול בזמני משבר באקדמיה ובארגונים.

מחקרה מתמקד בפרדוקסים אסטרטגיים - איך מנהיגים וצוותים בכירים מגיבים ביעילות לצרכים סותרים, למשל: חוקרים בו זמנית אפשרויות חדשות תוך ניצול יכולות קיימות, או מובילים מיזמים שמקדמים בו זמנית משימות חברתיות ומטרות פיננסיות.

ספרה "חשיבת גם וגם" (BOTH/AND THINKING), פורסם בהוצאת בית הספר לעסקים של הרווארד באוגוסט 2022.

סמית' מדברת על אינגטרציה יצירתית (Creative integration) - הפגשת שני רעיונות מנוגדים לכדי מציאות שבה הניגודים מובילים לתובנה או לקונספט חדש של "גם וגם".

היא מחדדת -
לא כל מפגש בין אפשרויות סותרות מייצר ערך ממשי, לכן האלטרנטיבה היא מה שהיא מכנה: "חוסר עקביות עקבית" - בחירה מרובה (כמו מבחן אמריקאי שמאפשר יותר מתשובה אחת נכונה) ונדידה מתמדת בין האלטרנטיבות. 

אם נחזור לסמל היין-יאנג, כייצוג של מציאות פרדוקסלית - תנועה מתמדת על ההיקף (במקום מיקוד בצד אחד) תאפשר לראות את המציאות כולה, כמו שהיא, ולקיים, ואפילו למנף - את הכוחות הסותרים בה. 

חשיבה על ההיקף מייצרת תפיסת מציאות חדשה

בהרצאתה: (The power of paradox (TEDx, סמית' נותנת כדוגמא את IBM ששאפו בו -זמנית לשמור על יעילות תפעולית לצד ביצוע מהלכים ניסיוניים לטובת חדשנות:
הם היו פתוחים להסיט באופן שוטף את המשאבים ותשומת הלב שלהם בין המוצר הכבר מצליח שלהם לחשיבה על חדשנות. 
נקושת המבט שלהם היתה דינאמית. הם לא היו עקביים באופן עקבי, ומכוון.

דוגמא נוספת שהיא נותנת היא הפריחה של יזמים חברתיים, שמימשו רעיון חדש: 
רעיון חברתי יכול להיות מבוסס על מודל רווח עסקי.

"עד אז החשיבה היתה חשיבת או או - או שאתה עושה טוב, או שאתה למטרת רווח.
אנחנו גם מחזקים ומבססים את צורת החשיבה הזו באמצעות הקודים המשפטיים שלנו כשאנחנו מאלצים ארגון או יזם להצהיר על עצמו האם אתה למטרת רווח או ללא כוונת רווח?"

היזמים החברתיים, אומרת סמית' - הביאו תודעה חדשה - אפשר לייצר שינוי והשפעה חיובית על החברה והעולם דרך מטרה עסקית. 
האלמנטים המנוגדים מזינים ומצדיקים זה את זה, לא רק משתלבים יחד בהרמוניה- 
הפרדוקס הוא הדבר עצמו, הוא החשיבה והאסטרטגיה - רק היכולת והנכונות לקיים גם וגם.

לתפיסתה של סמית': גישה פרדוקסלית = התגברות על מכשולים מנטליים, ושינוי תפיסות:
מחיפוש ה-אמת האחת > לריבוי אמיתות
מתפיסת משאבים כמחסור > לתפיסת משאבים כשפעים 
מחתירה ליציבות ובטחון > להסכמה ונכונות לפגיעות

Dr. Wendy Smith

4. חשיבה פרדוקסלית לניווט וניהול קונפליקטים בעולם מתוח - Marianne Lewis

האסטרטגיה: מסגור מחדש של השאלה, פירוק והרכבה מחדש של הפרדוקס ליצירת Workable Certainties - ודאויות ברות ביצוע במציאות חסרת ודאות

"מתחים הם חרב פיפיות, מצד אחד הם יכולים לשתק, ומצד שני הם אנרגיות של יצירתיות ולמידה."

פרופ' מריאן לואיס, דיקנית בית הספר לעסקים באוניברסיטת סינסינטי, חקרה במשך 25 שנה פרדוקסים ניהוליים בחברה ובארגונים. (בין היתר לצד ויחד עם וונדי סמית'). 
היא מדברת על חשיבה פרדוקסלית כדרך התמודדות עם קונפליקטים בינאישיים וכוחות חיצוניים מפחידים.
קונפליקט וקיטוב, היא אומרת - מתרחשים כתוצאה מהתחפרות בעמדה מסויימת, לעומת גישה פרדוקסלית- שמאפשרת לבחון ולהעריך את המתחים הקיימים ולהגיב בצורה פתוחה יותר. 

"כשאנחנו מתחפרים בעמדה אחת שיש לנו, בסוף נמצא את עצמנו במחילה, ללא יכולת לראות מה קורה בחוץ".

"הגישה של או או מרגישה נוחה, ברורה לוגית, נותנת לנו תחושת שליטה כשאנחנו עושים את הבחירה, אבל - זה גם מגביל ויכול להיות הרסני.
כלומר, בעולם היפה והמסובך הזה, האם אנחנו באמת מוגבלים לבחירות בינאריות?"

מריאן לואיס מצביעה על כך שהמציאות הארגונית מלאה בכוחות מנוגדים שהם גם תלויים זה בזה, (ממש כמו במשיכת חבל),
למשל: יציבות ושינוי או יעילות וחדשנות – או כמו באחד השקפים בהרצאת הTED שלה: 
Today לעומת Tommorow או  Money לעומת Mission.

הניסיון לבחור צד אחד בלבד מחליש אותנו בטווח הארוך. 

במקום זאת, היא ממליצה, כמו סמית' - לאמץ חשיבה של “גם וגם” שמכירה במתח, ממסגרת אותו מחדש ופועלת בתוכו לאורך זמן כדי להחליף גישה של התבצרות בגישה של פתיחות וזיהוי הזדמנויות.

בהרצאת הTEDx שלה, The Power of Paradox, (אותו שם, שתי הרצאות שונות - שלה ולשל סמית') היא מזכירה את הפסיכיאטר אלברט רוטנברג, שרצה ללמוד ולחקור גאונות יצירתית, וגילה שלאורך ההסטוריה, גאונים יצירתיים אימצו מתחים כ"ניצוצות לחיכוך יצירתי". 

מוצרט הציב זה לצד זה הרמוניה וחוסר התאמה, ווירג'יניה וולף התמודדה עם חיים ומוות ופיקאסו יצר מפגש של אור וצל, צפוי ומוזר. כולם, אומרת לואיס, היו "הוגים פרדוקסליים".

איך ניגש לתהליך חשיבה מתוך גישה שמנכיחה ומקדמת מציאות פרדוקסלית?

3 שלבים ליישוב קונפליקט (קונספטואלי או בינאישי) בגישה פרדוקסלית

צעד ראשון: מסגור מחדש

הצעד הראשון הוא ניסוח מחודש של השאלה המובילה באופן שימסגר את האתגר כ"גם וגם" במקום "או או". 

למשל במקום לשאול, מה נכון, או במה לבחור - זה או זה? 
נשאל: איך שני הדברים יכולים להתקיים בו זמנית זה לצד זה?

"האופן בו אנחנו מנסחים את השאלות מוביל לאפשרויות שנקבל, לכן כדאי שנחליף "או או" ב- ו - " (BOTH/AND THINKING.
לא מדובר על שינוי סמנטי, אלא על שינוי הנחות היסוד שלנו".

דוגמאות לאופן שבו מסגור מחדש של השאלה מאפשר פריצות דרך מחשבתיות:

איינשטיין גילה את תורת היחסות בכך ששאל את עצמו איך אובייקטים יכולים להיות בו זמנית במנוחה וגם בתנועה.

כשפול פולמן, נכנס לתפקיד מנכ"ל יוניליוור (unilever) , ענקית מוצרי הצריכה היומיומיים - הוא לא שאל: האם אנחנו צריכים להתמקד באחריות כלכלית או באחריות חברתית?
במקום, הוא שאל: איך נוכל להיות ברי קיימה וגם רווחיים יותר? איך אוכל לקדם את החברה כלכלית באמצעות סביבה חברתית והשפעה סביבתית חיובית?

ליזמים ובעלי עסקים לואיס אומרת: אל תאלצו את עצמכם לבחור באמצעות שאלה מכשילה כמו: האם אלך בעקבות הכסף או בעקבות המשימה/ החלום/השליחות שלי?
תחשבו בגדול, איך אוכל לעשות טוב בעולם וגם לשלם את החשבונות שלי? איך אוכל למצוא הזדמנויות שמעצימות את ההשפעה החיובית שלי וגם מובילות אותי להצלחה כלכלית?

צעד שני: הפרדה 

לאחר ניסוח השאלה המובילה, נפריד בין הרצונות או החלקים שנתפסים בעינינו כרגע כסותרים ונשאל את עצמנו:
מה כל צד מביא לי כשהוא במיטבו וכשהוא בגרוע שלו?

צעד שלישי: חיבור מחדש 

לאחר מכן נחבר אותם שוב ונשאל: איזה סינרגיות יכולות להחזיק אותם יחד? איזו מטרה נעלה יכולה לשמש כדבק המשרת את החיבור?

"זה מדרבן אותך למצוא ולהפיק את הטוב משני העולמות, ולהחזיק בגישה חיובית".

                          מקור התמונה: TedX : Marianne Lewis ,The power of Paradox

בסיום ההרצאה היא מדברת על מחקר שערכה עם עמיתיה (ביניהם כאמור וונדי סמית') שבו ראיינו אלפי אנשים ביבשות ובשפות שונות על ההשםעה של יישום צורה זו של חשיבה וגישה פרדוקסלית למורכבויות אסטרטגיות ויומיומיות.

תוצאות המחקר היו: 

-אנשים שמפעילים חשיבה פרדוקסלית מתבררים כבעלי ביצועים גבוהים ויצירתיים יותר, וגם מרוצים ובעלי שביעות רצון גבוהה יותר.

- ככל שאנשים חווים מתחים ופרדוקסים באופן אינטנסיבי יותר, וניגשים אליהם מתוך PARADOX MINDSET - ההשפעה החיובית שלהם בארגון גדלה. 

בשורה התחתונה, אומרת לואיס: אפשר לפתח את אותו "מיינדסט פרדוקסלי" - 
"אמצו מתחים כדי לעורר יצירתיות, למידה ושינוי, וכדי לשגשג".

Workable Certainties - ודאויות ברות ביצוע במציאות חסרת ודאות

בהמשך לעבודתה על פרדוקסים, מריאן לואיס יחד עם Sandra Lüscher טבעו את המושג “Workable Certainties” – ודאויות ישימות. 

על פי לואיס, בתוך חוסר הוודאות והמורכבות, האתגר הוא לא להגיע לבהירות או פתרון מלא של המתח, אלא לייצר “ודאויות ברת ביצוע” - צעדים קטנים וברורים והבנות זמניות ופרקטיות שמאפשרים להתקדם, תוך החזקת המורכבות ולא ניסיון להעלים אותה. 
זה לגמרי מתכתב עם המיינדסט האג'ילי והפרקטיקות של הגישה. (AGILE). 
כתבתי על זה כאן בבלוג בתקופת הקורונה כאן וגם כאן.

במקום להיתקע בניסיון “לפתור” את הסתירה, מנהלים לומדים לזהות אותה, לתת לה שם, ולבנות מעין הסכם עבודה עם המציאות – שמספק מספיק בהירות כדי לפעול, גם כשהשאלות הגדולות עדיין פתוחות.

דוגמא עכשווית: בתקופת מלחמה, מתקיים בארגון מתח מתמיד בין הרצון לשמור על רציפות תפקודית ועמידה ביעדים, לבין הצורך בהתחשבות ורגישות כלפי עומס רגשי, היעדרויות ואי־ודאות אישי ומשפחתי של עובדים ועובדות. 

יצירת “ודאות ישימה” שמיישמת גישת "גם וגם" תהיה להגדיר סדרי עדיפויות מצומצמים וברורים לתקופה הקרובה, לצד גמישות באופן הביצוע. 
כך הארגון לא בוחר בין רציפות לרגישות, אלא יוצר מסגרת זמנית שמאפשרת להמשיך לפעול, תוך הכרה מלאה במורכבות. 

פרדוקסים בפעולה: 
קפיצה בחבל במקום משיכה בחבל

8 פרקטיקות שימושיות לסיכום 

לסיכום כל מה שהיה לנו כאן, אני שולה לנו את הפנינים שבשבילי לפחות היו מאירות עיניים, דרך המחקרים והיישומים של Bruno Anneta, פרופ' בועז המאירי, Wendy Smith, Marianne Lewis.

איך נוכל להנכיח ולמנף פרדוקסים בחיים היומיומיים לצמיחה והתפתחות?

- ננסח לעצמנו אמירות ומשפטים פרדוקסלים כמצת לגירוי יצירתיות ופריצת אזורי עיוורון.
 (כמו שברונו אתגר את עצמו באפשרות ש: "אפשר להגיע למקום בלי להיות בו")

- נאמץ גישה של אפשרות ל"בחירה מרובה" במקום Yes-No Quation.

- נבין שאנשים הם יצורים מורכבים ופרדוקסליים וניקח את זה בחשבון בדרך שבו אנחנו  
  מתקשרים ומתנהגים בתוך מערכות יחסים. (כמו שראינו בניסוי של המאירי).

- נמסגר וננסח מחדש את השאלות שמובילות אותנו כך שיעזרו לנו לזהות איך נוכל גם וגם במקום או או. נתייחס לסמנטיקה ככלי לחשיבה יצירתית ואסטרטגית.

- נשאל "מה יוצא לי מזה" ו"מה אוכל להפסיד מזה" בהתייחס לכל צד, ולאחר מכן ננסה לחבר לרעיון שלוקח את הטוב מכל אפשרות, וממזער את המחיר והנזק שלה.

- NEVER SAY NEVER - לא נרתע לחבר בין עולמות מנוגדים והפוכים לכאורה, , אם פולקע של קנטאקי פרייד צ'יקן יכול להיות אריזה של בושם סקסי, או תוית של יין אלגנטי יכולה להיות גיבוב של שטויות - הכל אפשרי.

- נייצר ודאויות ברות ביצוע בעולם של חוסר ודאות 

- נתייחס למתחים ולקונפליקטים כהזדמנות ללמידה מתמשכת ולשמירה על גמישות ופתיחות להזדמנויות להתחדש בחשיבה, בתגובות ובפעולות.

- נאפשר לעצמנו חוסר עקביות עקבית - לנדוד בין אפשרויות,  להחליף ולהסיט נקודות מבט,  
  להיות פעם ככה ופעם אחרת, לא מתוך בלבול אלא כרשות ובחירה "לנוע על ההיקף" של היין-
  יאנג ולהתגמש בתוך מצבים פרדוקסלים. 

מסיימת את כתיבת הפוסט הזה ביום השני להפסקת האש ממלחמת אירן 2.
תחושה פרדוקסלית מוזרה אופפת אותי ואני מתרגלת את מה שלמדתי: 
"איך אוכל לשמוח שיש הפסקת אש כשאני יודעת שיש מצב שהיא תופר בקרוב"?
"איך אוכל להיות הבוקר גם יעילה וגם עדינה עם עצמי?"
 והבחירה שלי היתה לסיים את סדרת הפוסטים הזו, שנכתבה במקטעים ובהפוגות חודשים רבים לאורך השנה האחרונה.  
ולבחור ודאות ברת ביצוע קטנה, שהיא ללחוץ "שמור" וגם "פרסם".